סיוט ברחוב אלם-פרק 2

לאחר שהניח את ציפורניו נרגעתי לרגע,
אמרתי בלבי "הוא בטח הלך",
קמתי מתנשף נשימות עמוקות ורועד,
לא ראיתי את האיש השרוף אז רצתי למצוא יציאה.
רצתי ורצתי ולפתע ראיתי שמישהו שם לי רגל,
נפלתי על רגלי והתפתלתי מכאבים בה.
ראיתי צל של של מישהו מתקרב,
ושמעתי שמישהו מחדד את ציפורניו.
ישר ידעתי שזהו האיש, השרוף, שראיתי מקודם.
הוא התקרב יותר ויותר וראיתי שזה הוא.
שאלתי אותו בצעקה "מה אתה רוצה ממני?! מה עשיתי לך?!"
הוא ענה לי "אתה לא עשית לי כלום, אבל הוריך והורי חבריך עשו"
עניתי לו "אתה מכיר בכלל את ההורים שלי?" שאלתי בהלם.
הוא ענה לי "כן, מה אתה לא זוכר אותי?"
עניתי לו שלא.
הוא אמר לי ששמו "פרדי" ואני בוודאי יודע מי הוא.
כל רגע שעבר עמו היה יותר ויותר מוזר ומפחיד.
לפתע שמעתי מישהי אומרת את שמי,
מישהי בקול של אימא.
פרדי קימט מצח ואמר "אוי, ילד, עוד לא הספקנו לשחק, לא נורא ניפגש בחלום הבא"
לא הבנתי על מה הוא דיבר אבל שתקתי ועשיתי את עצמי כאילו היני מבין.
פתאום ראיתי את אמא מולי ולא הבנתי מה קורה.
היא אמרה לי "רוי, מלמלת מהחלום."
"מהחלום?" שאלתי.
"זה לא היה אמיתי?"
אמא ענתה "מה לא היה אמיתי?"
"נוווו, פרדי והצינורות ומה שהיה שם"
אמי נבהלה ששמעה את השם פרדי.
שאלתי את אמא למה נבהלה והיא ענתה "לא, לא, חמוד, זה סתם, השם הזכיר לי מישהו."
התאוששתי קצת מהחלום וביקשתי מאמא כוס מים.
כשהיא קמה ראיתי............


אם אתם רוצים לדעת מה רוי ראה, קיראו את הפרק הבא של "סיוט ברחוב אלם" מקווה שלא תתאכזבו.