עוד סיפור פיות ישן - פרק 1

כ - שמונים וחמש מכדה"א לא מאמין בפיות. שאר החמש עשרה כן. אני לוקחת חלק מהשמונים וחמש.
לא בגלל שהם הרוב. אלא בגלל אותה טעות של הוריי. כשהייתי קטנה נפלה לי שן אחת,
בדיוק ערב לפני יום הולדתי ה - 7. באותו ערב שמתי את השן מתחת לכרית ונכנסתי למיטה, בתקווה שפיית השיניים תבוא. (כן, אז עוד האמנתי).
נשארתי ערה כל הלילה כדי לראות את הפיה. עברה חצי שעה ואני הייתי מיואשת, היא לא באה. עברה שעה. התחלתי כבר לחשוב שהפייה לא תבוא, כל עוד אני ערה, בכדי שלא יראו אותה. אז היא מחכה שאני ארדם. עצמתי עין אחת, היססתי לעצום גם את השנייה.
עצמתי את השנייה. שמעתי לפתע רשרוש שבא מבחוץ. פקחתי עין אחת. פתאום ראיתי,
הוריי נכנסו לחדרי עם חבילה גדולה והניחו אותה מתחת למיטתי. התאכזבתי. אין פיות שיניים!
הן לא קיימות! אין כזה דבר פיות!! ומאז הפסקתי להאמין.
שלום - קוראים לי פז ואני בת 11, עוד מעט 12. אני לומדת בכיתה ו' בבה"ס אור.
אותה טעות שהתרחשה עם הוריי הייתה כשהייתי בת 7. אני לא מפסיקה לחשוב על זה.
כמה קסום זה היה אילו הייתי מאמינה, כמה זה היה מפתח לי את הדמיון, והמחשבה. עכשיו ערב
לפני יום הולדתי ה - 12, זה בדיוק אותו התאריך כמו אז, רק כעבור 5 שנים.
אני כבר התקלחתי והפה שלי מפיץ ריח מנטה בגלל משחת השיניים שלי.
כבר נכנסתי למיטה. האור ממנורת הלילה הקטנה שלי חלש, הוא התחיל להבהב. כל החדר שלי מואר לרגע ואז שוב נהיה חשוך וכבד.
------------ עמית נרדמה, ומתחילה לחלום -------------------------
"כן, אין בעיות, אני אטפל בזה בוס." אמרתי.
"מעולה, אני מקווה שתגמרי עם זה עד מחר, יש לך עוד הרבה לטפל בהם" אמר איירון.
יצאתי ממשרדו של איירון, חדר קטן וחשוך. הלכתי לכיוון המדרגות שנמצאו בסוף המסדרון. המסדרון היה מלוכלך ומסריח, מריח מצחין, של אנשים מתים.
שלום, קוראים לי עמית, ואני פייה. ובכן..... פיית המוות.

~המשך יבוא~