צרחות של רוחות רפאים

נטלי אספה את כל הדברים שלה וברחה מבית הספר,היא ידעה שאמה לא תסלח לה על זה אבל לא היה לה אכפת.דברים מוזרים קורים לה.היא רואה כל מני דברים.
"אההההההה" שמעה צרחה מקפיאת דם מכיוון בית הספר..היא הסתובבה לראות את התלמידים,אבל הם לא היו שם.כולם נעלמו כאילו האדמה נפתחה
ובלעה אותם.היא קיוותה שבתל אביב הגדולה לא יבחינו בילדה בת 13 שנראית כאילו ראתה רוח רפאים.ליתר דיוק,כנראה שכן ראתה רוח,אבל אם תספר זאת למישהו יחשבו שברחה מבית המשוגעים.
היא שמעה שוב צרחה ולכן החלה לרוץ מבית הספר.

---בכניסה לבית---

"אמא,יש לי הסבר טוב מאוד ל....אמא?!"היא נכנסה לביתה וראתה את אמה שוכבת מעולפת,או מתה,
על הספה בסלון.היא התקרבה וראתה פתק,היא הרימה אותו בזהירות וקראה:
"שלום לך נטלי,את לא יודעת מי אני....אפילו לא פגשת אותי,אבל אני מכיר אותך טוב מאוד..מי אני נראה לך?"היה כתוב בפתק.
נטלי הפילה את הפתק,ובו ברגע,קמה אמה וצרחה אותה צרחה שהייתה בבית הספר והתעלפה.נטלי הזמינה מד"א,אספה כמה דברים וברחה.
היא לא ברחה מאף אחד,אבל היא ברחה מדבר כלשהו.הדבר שרדף אותה.'מה קורה לי?!'חשבה לעצמה,'מה אני עושה?!לאן אני הולכת?!'נלחצה
ונעצרה במקומה.היא הבחינה בשלט שבו היה כתוב:'הגעתם למקום שאין אפשרות לצאת ממנו,ברוכים הבאים..'היא הלכה צעד אחורה ושוב הייתה בתל אביב.. היא ניגבה את מצחה ביאוש ומישהו כיסה את עיניה.היא דחפה והפילה אותו והסתובבה לראותו.
"יוני?!"ראתה את החבר שלה.
"הכל בסדר נטלי?למה ברחת מהבית ספר?"שאל.
"אני מצטערת אני לא יודעת מה יש לי.."אמרה והתיישבה על אבן.
"נטלי?מה יש לך?תספרי לי."
"אתה תחשוב שאי מטומטמת,אני לא יודעת מה יש לי.."
"אני יאמין לך!רק תספרי לי.."אמר.
"אני...אני רואה דברים ושומעת.."אמרה בהיסוס.
"מה?"התפלא.
"אני אמרתי לך,אתה לא מאמין לי!"
"אני מאמין!!אני יעזור לך רק תגידי לי מה לעשות.."
"פשוט תעזוב אותי.."אמרה ורצה משם בבכי.'נטלי...נטלי....'שמעה קול,'נטלי....נטלי....בואי אלי...'
"אמא? איפה את?אני לא רואה אותך.."נטלי פקחה את עיניה והייתה במדבר שחור.היא שמעה קול יריה
והסתובבה שוב אל תל אביב.היא ראתה אותו שוכב שם....