הסוד של החבר שלי - פרק 7

~~~~~ חזרה לנקודת המבט של בריאנה ~~~~~
אני כל כך מתרגשת! אני אראה את הבית שלו, ואולי זה ייתן לי רמזים על מה הוא אוהב... כדי שאקנה לו מתנה קטנה לחג האהבה.
למחרת, אחר הצהריים, הוא אמר לי: "אני צריך לספר לך משהו."
"כמו מה?" שאלתי.
"את תראי..." הוא אמר, אז הוא תפס בידי ומשך אותי אחריו.
כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי עומדת לידו מול מערה גדולה ורעועה.
נכנסנו.
"אבא, אמא, תכירו, זאת-" בא רוברט לומר, אבל אז אימו קטעה אותו כאשר היא אומרת ומלקקת את השפתיים: "טרף חיי!".
"מה?!" שאלתי.
"לא!" קרא רוברט.
אחת מאחיותיו הדביקה אותי אל הקיר כאשר עינייה מאדימות.
רוברט רץ לעברי והרחיק אותה ממני.
"מי אלו בני האדם האלה?!" צעקתי על רוברט.
"בני המשפחה שלי." הוא אמר.
"מה?! הם כמעט הרגו אותי!" אמרתי.
רורברט שתק, הוא ידע שצדקתי.
"אז אתה והם ערפדים, ידעתי, ואתה שיקרת לי..." אמרתי צועדת אחורה.
"חכי בריאנה!" אמר רוברט אוחז בידי.
השתחררתי ממנו באגרסיביות ואמרתי: "לא, זהו, זה נגמר, ערפד...".
רצתי משם, והוא רדף אחריי עד שהתעייף.
רצתי אל בייתי והסתגרתי בחדר.
ישבתי על המיטה, בוכה, אהבתי חיה!
כתבתי מעט ביומן שלי...
לא ידעתי מה לעשות אז, נדמה לי לרגע כאילו אני לבד בעולם.
אבל אז, נשמעו נקישות בבית, כיוון שהייתי היחידה בבית היה עליי לפתוח את הדלת.
מרוב שהייתי מדוכאת, שכחתי להקשיב לאבא ואמא לשאול: "מי זה?" לפני שאני פותחת את הדלת.
אז פתחתי את הדלת, ולא האמנתי למראה עיניי.