צללים-פרק שש: גלדת הגנבים

פרץ דם ניתז מבטנה של קורנליה על פניו של דזמונד כשהסכין יצאה מבטנה דזמונד זרק את הסכין המגואלת בדם הצידה ואלביון הוציא הילה לבנה מידיו ניכר כי הוא התאמץ, ההילה יצאה מידיו ואפפה את גופה של קורנליה, היא חייכה והתנשפה, אלביון הזיע כנראה הכוח שהיה דרוש לו לרפא את הפצע הייתה גדולה. דזמונד עדיין לא עיכל את כל הקטע הזה עם הקסם. למרות שעמוק בליבו הוא תמיד ידע שיש להבה קטנה שאפשר לזמן בהינף יד, אולי גם הוא יוכל לעשות קסמים. למרות שבפעם האחרונה שהוא השתמש בטלקינזיס כדי לירות אבן על וולכן הוא כמעט מת. הפצע כמעט נרפא וקורנליה קמה על ברכיה אלביון הוציא תחבושת מהתיק של ועטף את בטנה. "אני לא מאמינה שהצלחנו, אז הוא ברח או משהו?" אלביון הסתכל על דזמונד שניהם השפילו את פניהם. "מה קרה?" אלביון הסתכל על קורנליה, הוא הוציא שאיפה, "לא אנחנו.... הרגנו אותו" קסידי הסתכלה עלינו במבט מזועזע. "ל...למה?" דזמונד הסתכל על סכינו שהוציא קודם, הוא ניגב אותה אבל דם שהתייבש עדיין נותר על הכט. "דזמונד זרק עליו סכין.... אני סיימתי אותו" קורנליה כמה על רגליה. כך גם דזמונד ואלביון, "דזמונד תתמוך בקורנליה" דזמונד הנהן קצרות והכניס את הסכין לנדנו. הוא שם את ידה של קסידי על כתפיו כדי שהוא ישע חלק ממשקלה של קורנליה הם המשיכו בדרכם לעבר יער קטן מעבר לחורשה. "טוב.... כשזה מאחורינו אז רוצה לשמוע קצת היסטוריה?" דזמונד חייך אליה, "כה, אני ישמח" קורנליה חייכה גם היא. "טוב האמת אני רוצה לשמוע איך בני אדם לא יודעים שיש קסם" קסידי צחקקה, כאילו שהייתי אמור לדעת את זה כבר מזמן. "טוב אני בטוחה שאתה יודע קצת על קסמים, אתה בכל זאת כשף די טוב" דזמונד היה מבולבל "אף פעם לא ידעתי שאני יכול להזיז אבן עם אני פשוט מניף יד" שררה שתיקה מביכה. "אנחנו עוד מעט כאן..." דזמונד הסתכל על האופק, שום מבנה לא נראה, רק דממה חרישית של העלים על רקע הסתיו. "איפה?" אלביון צחק והפנה את ראשו למטה, "אבן שחוקה ועגולה התגלתה מתחת למצע עלים אדמדמים, מסיכה שבה תקוע סכין היה הסמל שהתנוסס בחקיקה על האבן. קול עמוק וצרוד עלה מהאבן, דזמונד קפץ אחורה בבהלה, "מהו צליל הכאב?" שאלה האבן, זה היה מין קוד כזה. אלביון סידר את קולו ואמר "תשקוט אחי בדם" האבן זזה מצליל התמוטטות. גרם מדרגות חשוך הוביל למטה, דזמונד הביט בקורנליה היא חייכה עליו. הצליל מין האבן עלה עוד פעם. "ברוך הבא הביתה" שלשותיהם נעלמו במסדרון החשוך.