thief

פרולוג:
ברחובות לונדון העגומה, מרכבה קשקשה ברחובות, גלגליה כמעט עומדים וסוסים נושפים נקשרו בחבלים ישנים למטה. הנהג היה איש קצר קומה ושמנמן, הוא החזיק בידו גזר אפרפר וכל כמה זמן נגס חתיכה ממנו. ריח של בושם כבד ומצחין עלה מצווארו, על הטוקסידו המוכתם שלו. בתוך הכרכרה עצמה ישב גבר על מושבי קטיפה נוחים. פניו מוסתרים בברדס ובגדיו חמים ועבים, סכים עם אבן חן בנצבה נח על חגורתו השחורה. "הוי הוי!" הנהג צעק והשתעל, הסוסים עצרו בבת אחת, אדים של כפור יצאו מפיותיהם, האיש יצא בצעד קליל מהכרכרה, גלימה חומה נתגלתה מאחורי בגדי הגנב שלו. הוא השחיל את ידו אשר עטפה אותה כפפה סגלגלה, היא עטפה מטבע כסף חמים, פרצופו של המלך האוויל התנוסס בטביעה על המתכת הנוצצת. הוא הקפיץ אותה בידו לכיוון הנהג, הנהג בחמדנותו תפס את המטבע כאשר היה באוויר, ונשך אותו כדי לוודות שהגנב לא הטעה אותו. אין לסמוך על גנב, כולם יודעים את זה. "זה הכל?!" הנהג אמר ברוגז והתנשף קלות, כאשר הסתובב הגנב נעלם בעננת אבק, הנהג השמיע צליל של שנאה עמוקה ודרבן את סוסיו. אלה דהרו בהמשך הרחוב. הגנב לא נעלם מעינו. הוא התחבא בסמטה החשוכה. הוא לא אהב ויכוחים. הוא הלך והסתכל מאחורי גבו כמה פעמים , ידו על הפגיון. הוא נכנס לבניין שהואר על ידי נרות בלבד. דלת זכוכית נפתחה בפניו. אישה גבוה וצהובת שיער פתחה את הדלת. היא לבשה שמלה זוהרת ולבנה שהגיע את רגליה הארוכות. נעלי עקב שלא נראו נוחות במיוחד התנוססו על רגליה. "תיכנס בבקשה, הוא מחכה לך" הגנב הנהן חלושות ונכנס לדירה. היא הייתה מרובעת וצבועה בצבע ירוק כהה, תמונות ושולחנות היו מפוזרים בה, החדר היה מואר חלושות ממנורה ישנה, שאורה השתקף בכמות האבק שהייתה בחדר. איש ישב על הכורסא וחליפת עסקים שחורה הייתה ונחת על גופייה לבנה. "שלום, לך" האיש חייך חיוך נוראי שחשף את שיניו הלבנות להפליא. האיש הושיט את ידו לגנב. הגנב נמנע לגעת בוא, "הו רציני את הא?" הגנב הוריד את ברדסו, הוא היה בעל שיער שטני וזקן קטן שטרם גדל נח על הלסת שלו. "מה אתה רוצה?" האיש צחק. הוא מחא כף והאישה צהבת השיער הגישה להם משקה כתמתם. ויסקי. האיש הרים את כוסו באוויר כדי לברך אותו, הגנב היה חסר סבלנות. "תגיע לנקודה. בבקשה, אני אדם עסוק" האיש שתה את המשקה החריף בת אחת. וגיהק, "שמעתי שאתה הכי טוב הא? איך קוראים לך?" הגנב גיחך. "אני מעדיף להשאיר את שמי בסוד"