<?xml version="1.0" encoding="utf-8"?>
<rss version="2.0">
<channel>
<title>Latest סיפורים מפחידים Articles </title>
<link>http://www.tale.co.il/</link>
<description>Articles at סיפורים</description>
<language>en-us</language>
<item>
<title>הבית הנטוש</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A9.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%A9.html</guid>
<pubDate>Sun, 08 Aug 2010 03:42:44 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ תמיד הייתי שומעת על הבית הנטוש .. ואף פעם לא האמנתי בסיפור הטיפשי שלו ...  <br />יום אחד אני וחברה שלי היינו בבית שלי וראינו סרט אימה והיא הציעה לי ללחת לבית הנטוש וליבדוק אים כל מה שמספרים אמיתי . אמרתי שזה בסדר ושאני לא מאמינה ולא מפחדת ממנו . היא קראה לעוד כמה חבר'ה שהם כבר היו בנים . הלכנו לשם וכמו תמיד הסיפור מתחיל בלילה . אני וחברה שלי נכנסנו ביפנים והבנים לא ניכנסו איתנו כי הם פחדו . הבית היה נראה ישן והיה ממנו ריח לא נעים במיוחד . היו שם כמה בקבוקי אלכוהול ביפנים זרוקים על הריצפה בדליי סיגריות אוכל מקולקל והרבה קופסאות שימורים . אז כמו שמספרים על הבית הוא היה נטוש והיתגורר בו הומלס אחד ויום אחד הוא החליט לעבוד בבית ממול בבניה . והתחילו ללחת לבית ההוא נערים בני 15-19 שלא היה אכפת להם ביכלל מההומלס שמיתגורר בבית . יום אחד ההומלס נפל בעבודה ונהיה נחה הוא נפל מי קומה 6 ושבר לעצמו את העמוד השידרה . לאף אחד לא היה אכפת ממנו חוץ מי הנערים שהיו מיסתובבים בבית . הם התחילו להביא לו אוכל שתיה מהבית שלהם . כמה מהבנים הביאו לו ספה שמצאו שהייתה דיי חדשה אחת מהבנות הביאה לו מראה יפה שלבד עיצבה .ועוד כמה חברה הביאו לו מצאים בצבע אדום . יום אחד הם החליטו לעשות מסיבה בבית ההוא בקומה השניה של הבית היה שטיח והם שתו הרבה והתחילו ליזרוק סיגריות לא מחובות על השטיח ולאט לאט הוא התחיל להישרף . עד שכל הקומה התחילה להישרף כולם ברחו מי שם בפחד והשאירו מרוב בהלה את ההומלס ביפנים . הגיעה הרבה מישטרה ו המבולנסים ובאותו יום לא מצאו את הגופה של ההומלס וילדה אחת שהייתה בבית ההוא גם נעלמה בשריפה לא מצאו כלום מהם חוץ מי כמה תכשיטים שהיו עליה . ומאז אומרים שאים לבוא בלילה ולשבת על הספא שהוא היה יושן בה ולהיסתקל ברמראה שהיתה שם רואים אותו ואת הילדה מופיאים . נו אז נכנסנו אני וחברה שלי לחדר ההוא והיתישבנו בספא . היסתקלנו במראה וכלום לא קרה חיכינו חיכינו חיכינו . ואז פיתאום זה קרה . לאט לאט התחלתי לראות את הילדה ההיא במראה היא הייתה ערומה וכולה מלוכלת ועצובה מבוהלת ממשהו ניכנסתי לשוק לא יכולתי לזוז עברו בי צמרמורות בכל הגוף היה שקט נוראי וחברה שלי גם לא דיברה . ופיתאום מאחורי הילדה הופיאה ההומלס ההוא והוא התחיל ללחת לכיוון של הילדה . לאט לאט כשה היתקרב עליה פשוט חתך לה את גרון . וכל הדם השפריץ במראה . חברה שלי ניבהלה והתחילה לצעוק וברחה מהבית אחוצה. ואני קפאתי במקום . לא שמעתי כלום  ופיתאום ההומלס היסתקל אליי דרך המראה והתחיל ללחת לכיוון שלי לאט לאט ואז שמעתי את החברים שלי צועקים מי בחוץ נסטיה נסטיה !!! ויצאתי לרגע מהשוק והצלחתי לברוח .  כשה יצאתי כל החברים שלי היו בשוק והיה להם כל כך הרבה שאלות לישאול אותי כי חברה שלי בכלל לא דיברה. לקח לה כמה חודשים לצאת מי זה ואני לקחתי את זה יותר בסדר . ומאז היה לי כמה פעמים חלום על אותו ההומלס והילדה ההיא שצועקת לי אל תחזרי לבית הזה בחיים !! ואכשיו הכל הפסיק פחות או יותר אני כבר לא שומעת כלום . רק רואה את כל הילדים האלה שממשיכים לבוא ולראות את הבית . . . ואותי במראה . <br />הסיפור הזה נכתב על ידי החברה שנייה שהייתה . החברה השניה פשוט נעלמה ומאז לא ראיתי אותה אומרים שליפעמים רואים אותה במראה בוכה וקוראת בשם שלי . אבל זה כבר סיפור אחר . ]]></description>
</item>
<item>
<title>הבית הלבןן</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%D7c%D7%91%D7%9F%D7%9F.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%D7c%D7%91%D7%9F%D7%9F.html</guid>
<pubDate>Mon, 28 Jun 2010 21:11:25 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[  שלום לכולם!!! בסיפור זה יאיה קצת שגיעות כתיב אבל הסיפור שווה כל שנייה ושנייה!!!!אז תחזיקו חזק כיי זה מתחיל!!!<br /><br /><br />אני גרתי באורוגוואי ליד הבית שלי היה בית גדול לבן וכל מי שהיה ניחנס לשם לא היה חוזר לבית הזה בחיים היו אומרים שיש שם רוחות הצלחות עפו באוויר וכל לילה היו רעשים אני לא האמנתי עד שיום אחד ניחנסתי אחרי שניחנסתי אתחלתי להאמין  כל הבית היה מלה רעיתים יפים ורציתי לאישאר נישארתי ישבתי אל הספה ונירדמתי לאחר כמה זמן אתחלתי לישמוע רעשים מפחידים של צרחות וכל הרעיתי אתחילו לעוף באוויר אני ניבעלתי וברחתי אחרי יום הלכתי אים חבר שלי בחזרה לבית הלבן ניחנסנו ביחד ואמרתי לאצמי אוליי חלמתי ואוליי שמעתי יותר מידי סיפורים אני וחבר שלי איסתובבנו בבית ולאחר כמה דקות הלכנו חבר שלי אמר לי אמרתי לך שאין רוחות ושהכל בדימיון שלך ואני הלכתי אים חבר שלי ניסינו ליפתוח את הדלת אבל היא לא ניפתחה ואמרנו בתח מישהו ידע שנעלמנו ויבואו לחפש אותנו אגיאה הלילה והלכנו לישון לאחר 5 דקות שמענו רעשים וצרחות מפחידים וכל מה שהיה בבית אתחיל לרחף באוויר ושמענו תיצהו לי מהבית תיצהוו אחוצה......  וניסינו ליברוח אגנו לדלת והדלת ניפתחה יצנו בריצה לאחר שבוע החברים שלי רצו ללכת לבית הלבן סיפרנו להם את הסיפור אבל הם לא האמינו הם הלכו לשם ניחנסו ולא ראינו אותם שוב עד החשחה שמענו צרחות מרעישותתתתתתת וחזקות אני וחבר שלי רצנו לבית ופרצנו את הדלת ראיתי את אחד החברים שלי מרחף באוויר העיינים שלו היו לבנות וכולו דם אזקנו אמבולנס ולקחו אותו מהר לבית החולים  לאחר יום הלכנו למגלה עתידות וסיפרנו לו את הסיפור והוא אמר רוח ניחנסה לאחד החברים שלכם וצריך לאוציה אותה לקחנו את חבר שלי מבית החולים וניחנסנו לבית הלבן המכשף אתחיל למלמל מילים וחבר שלי אתחיל לאיתפרפר וניצל אבל המכשף נפל אל הריצפה ומת לאחר מיכן לא חזרנו לבית הזה לעולם<br /><br /><br /><br /><br />אני מציעה לכם לא לאיתקרב לבתים לבנים ובימיוחד לא לקזה בלנקה באורווגוואי!!!!!!!<br /><br />מקווה שנהנתם מהסיפור!! ]]></description>
</item>
<item>
<title>מולי עולה במדרגות..</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%95%D7c%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7c%D7-%D7%91%D7%9E%D7%D7%A8%D7%D7%95%D7%AA.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%95%D7c%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7c%D7-%D7%91%D7%9E%D7%D7%A8%D7%D7%95%D7%AA.html</guid>
<pubDate>Mon, 31 May 2010 18:38:50 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ פעם לפני הרבה שנים היתה ילדה קטנה שלא היה לה אף אחד בעולם חוץ מסבתא שלה.יום אחד לילדה היה יום הולדת וסבתא שלה קנתה לה בובה.הילדה מאוד שמחה והחליטה לקרוא לבובה שלה מולי.יום למחרת הסבתא של הילדה אמרה לה שהיא נוסעת לשבוע לפגישת עבודה ושהיא תחזור מהר ובנתיים חברה שלה תשמור עליה.ובלילה כשהסבתא של הילדה נסעה הילדה הניחה את הבובה בקומה למטה והחדר של הילדה היה בקומה למעלה ופתאום כשהילדה נרדמה במיטטה שמעה קול מוזר שאומר:"מולי עולה במדרגות" הילדה לא התייחסה והמשיכה לישון ובלילה שאחרי שמעה שוב קול שאומר:"מולי עולה במדרגות"...אחרי הרבה לילות שהילדה שמעה את זה הילדה התחילה כבר לפחד וכשהגיעה הלילה הילדה ישנה בקומה למטה והבובה בקומה למעלה ובלילה הילדה שמעה:"מולי יורדת המדרגות"...הרבה פעמים וראתה את הבובה שלה יושבת על המיטה שלה ומחייכת והילדה גזרה למולי הבובה את היד ויום למוחרת עוד יד ואחרי כמה ימים גם את הרגליים.וכשהגיע הלילה הילדה ראתה את מולי מרחפת באוויר לאוורה ומוציאה סכין ודוקרת את עצמה הילדה צרחה וחברתה של הסבתא שאלה מה קרה? והילדה לא הספיקה להגיד דבר והתעלפה.כעבור כמה ימים הילדה מתה ואף אחד לא הבין איך זה קרה.וכעבור 20 שנה הילדה נכנסה לתוך הגוף של הבובה מולי ועכשיו היא זאת שמטרידה ילדים........ ]]></description>
</item>
<item>
<title>הבית הרדוף...</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%D7%A8%D7%D7%95%D7%A3.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%D7%A8%D7%D7%95%D7%A3.html</guid>
<pubDate>Fri, 07 May 2010 10:23:33 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ הכל מתחיל בבית נטוש אחד בארצות הברית.אישה זקנה אחת קנתה את הבית,ולזקנה הזאת היה כלב<br />בכל לילה שהזקנה הולכת לישון היא קצת פוחדת אז היא מושיטה ידה למטה והכלב שלה מלקק לה את היד וככה היא נרדמת.יום אחד הזקנה רואה טלוויזיה על כיסא הנדנדה שלה והיא מתחילה לשמוע רעשים מפחידים מהמטבח בהתחלה היא אומרת:"חפיף זה חד פעמי".אבל היא רואה שהקולות לא מפסיקים,היא מחליטה לגשת למטבח והיא רואה את האור דלוק למרות שהיא זוכרת שכיבתה אותו.היא מכבה את האור וחוזרת לכיסא שלה  וממשיכה לראות טלוויזיה  היא מושיטה את ידה לכלב והוא מתחיל ללקק אותה עד שהיא נרדמה.<br />אחרי 3 ימים היא מתעוררת באמצע הלילה בגלל רעשים מפחידים. אותם רעשים שהיא שמעה לפני 3 ימים במטבח. רק שהפעם הם הגיעו מהמרתף,היא קמה לראות מה זה הרעשים והיא רואה את האור דולק  היא מכבה אותו והולכת למטבח לקחת כוס מים,שתתה וחזרה למיטה והושיטה את ידה שהכלב? כרגיל ממשיך ללקק לה את היד והיא נרדמה...אחרי שבוע היא מתעוררת שוב בגלל אותם רעשים,הפעם היא ממש מפוחדת כי כל כמה ימים היא שומעת את הרעשים האלה,הפעם הם הגיעו מהאמבטיה,היא ולכת לאמבטיה והאור הפעם כבוי והרעשים ממשיכים,האור פתאום נדלק......והיא כתוב על המראה בדם:<br />"זה לא הכלב שליקק אותך,זה מישהו אחר........." ואז נשמע צחוק שטני שצמרר את הזקנה כל כך עד שהיא מתה במקום..........והבית נישאר נטוש עד עצם היום הזה..<br /><br />מסקנה: לעולם אבל לעולם!! לא לקנות בתים נטושים כי לכו תדעו מה מסתתר בהם ומה פעם קרה שם..<br />............... O_O............ ]]></description>
</item>
<item>
<title>מעשה בשני אנשים זקנים</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7-%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7-%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D.html</guid>
<pubDate>Thu, 18 Mar 2010 15:42:06 +0200</pubDate>
<description><![CDATA[ בבקתא קטנה חיו להם שני אנשים.<br />יום אחד הם רבו וכעסו אחד על השני והחליטו להתגרש. כרמן חתכה לבעלה ראסל את היד וניפרדו. <br />כעבוור כמה שנים, ראסל שכח מהמריבה ורצה לבקר את אישתו.<br />הוא בא אליה אם קופסא ביד.<br />הוא דפק בדלת.<br />כרמן פתחה את הדלת נירגשת וקצת ממבוהלת.<br />היא שאלה את ראסל: <br />''מה יש בתוך הקופסא?''<br />ראסל לא רצה להוציא.<br />''בבקשה, בבקשה, בבקשה!''<br />- היתחננה כרמן.<br />''אם את מתעקשת?''<br />- אמר ראסל.<br />''מה, מה, מה, מה, מה ומה נימצא שם?''<br />- היסתקרנה כרמן.<br />ראסל פתח את הקופסא והכריז:<br />''היד שחתכת לי!'' ]]></description>
</item>
<item>
<title>נסעתי במכונית ו...</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%A1%D7%A2%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%95.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%A1%D7%A2%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%95.html</guid>
<pubDate>Thu, 18 Mar 2010 15:05:54 +0200</pubDate>
<description><![CDATA[ סיגל נסעה במכונית שלה ועצרה ליד תחנת דלק לקנות תפוזינה. ממש ליד התחנה, מרוכז בית משוגעים. סיגל רצתה לדעת מה יש שם אז היא הלכה לשם מבלי חשש. היא פגשה באישה זקנה, עם 3 חג'קונים.  האישה שאלה את סיגל: ''יש לך מכונית?'' סיגל ענתה: ''כן! למה?'' האישה הושיבה: ''אני אישה זקנה ולא יכולה ללכת ברגל. רגלי זקנות ועדינות, אולי תוכלי לרחמי ולעשות לי טרמפפ?'' ''טוב'',אמרה סיגל, ''אני אסיע אותך? לאיזה מוסד את רוצה להגיע?'' הזקנה ענתה: ''לבית הקסמים הגדול ברחוב פראנקאילי, בבקשה!'' סיגל עצרה לרגע את השיחה וחשבה: ''בית הקסמים הגדול? היו מספרים לי כשהייתי ילדה שהמבנה הזה ישן, וכל מי שהלך לשם לא חזר, וגם לא יחזור! אני חייבת לאזהיר את הזקנה, או שאולי היא המכשפה ששם, רגע יש לי רעיון. אני יעשה לה משהו רע ואז המבנה יקולל למיליון שנה ואנשים אחרים לא יפחדו, זה באמת יעזור!'' הזקנה ניכנסה למכונית והכריזה שהיא רוצה לינהוג. סיגל שישבה לידה ראתה שיש לזקנה ביד טבעת. היא כל הנסיעה הניפה את היד שלה. סיגל חשבה רגע על מה שהיא חשבה לפני כן, וניזכרה שהיא מכשפה. היא הוציאה סכין וחתכה לזקנה את האצבע שבה הייתה הטבעת. היא שמה את הטבעת עליה והזקנה ניפצעה ולא מתה. כעבור כמה שנים סיגל כבר גדלה והטבעת עדיין על ידה. <br />היא פגשה בזקנה שוב, אבל היא שכחה אותה. הזקנה הייתה עם סכין מאחורי גבה וסיגל שאלה בעודה מסתכלת על היד החבושה של הזקנה: ''מה קרה לך ביד?'' הזקנה לא ענתה והוציאה את הסכין והרגה את סיגל.<br /><br /><br /><br />                                      לכן ילדים אסור להיתעסק עם אנשים זרים.<br />                                                   וגם: ''יחס גורר יחס.'' ]]></description>
</item>
<item>
<title>סוף ההיגיון</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%D7%D7%99%D7%D7%99%D7%95%D7%9F.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%D7%D7%99%D7%D7%99%D7%95%D7%9F.html</guid>
<pubDate>Fri, 15 Jan 2010 17:45:31 +0200</pubDate>
<description><![CDATA[ <br />יצאתי את הבית לחוף הים, שרב מלגלג ונחש צפע. ירדתי לחוף דרך כפר גלים, זקנות ישבו במרפסות, בוהות בעוד צלונים מוגפים, לבושות בגדים תחתונים,עבים, גסים. ראיתי שפתיים נעות, אני חושב, מקללות לבטח. פניתי מתנשף לדרך, שברי זכוכית, בובות ראווה שבורות שמוטות על המדרכה, על הכביש, מדממות פלסטיק ודבק שנמס, עטופות מקטורנים מעוצבים, חצאיות קצרות.<br />על שביל עפר זרמו מים רבים- לא גשם- מי ביוב עכורים, מים ארגמניים, כמעט שחורים- לכלוך ודם, שתן ודם, המון אדום, כמויות אדירות של אדום. ושחור. פה ושם נראו גפיים של פלסטיק: פרוטזות צפות, מערכות שיניים תותבות ושיער.<br /><br />קירות שבורים, לבנים אפורות ספוגות מים על המדרכה, גם הן מוכתמות אדום. ואפור.<br />איש לא צועק, איש לא רץ, רק אני עוד ממשיך לגרור רגליים הלאה, ודמה כי רגליי קלות יותר עם כל צעד- ויחד עם זאת קשה עלי ההליכה.<br />נדמה שהאנשים במרפסות בוהים בי. ואולי לא בי בעצם, אולי בענפי העצים הנסחפים גם הם בזרם המים האדיר, אולי באנשים עוטי השחורים, הזקן השולים מן המים גופות פלסטיק. ואולי הם לא בוהים בכלל? אולי הם בכלל מתים, או אולי בהלם, איך לא הבחנתי בזה קודם?!<br /><br />"שקרנים כולם.." אני מסנן לעצמי הרי אין שום פלסטיק וגם מערכות השיניים והשיער רחוקים מפה, יש איזה שדרן ברדיו שצעק "להתעורר!"<br /><br />עכשיו שקט בעיר. רק את זרימת המים המזוהמים אפשר לשמוע. אני מביט שוב במרפסות, האנשים בהם הולכים ומתרוקנים, נשפכים וזולגים החוצה.<br />באחת המרפסות אישה הרה מתפוצצת לאלפי רסיסים שצובעים את המכולת שמתחת בגוונים של אדום ארגמן. עצב וריר בקצב אחיד, מחריד.<br />אני עוצר לרגע ומשפיל מבט לרצפה. הגם אני?- תחתיי שלולית שדרכה נשקפים שמיים כחולים בתוך כל הגיהנום הזה.<br />משאית משקאות קלים חולפת לידי ומונעת ממני לשקוע בחלומות משמחים, הנהג מאבד שליטה ופוגע בי בחוזקה, חוט השדרה התנתק.<br />נשארתי מוטל שם על הרצפה, הפעם מסתיר את השתקפות השמיים בשלולית, חשבתי לעצמי איך לעצום עיניים ולשכוח..<br />זה לא משנה, עכשיו כבר מאוחר, תשע בערב. כבר חושך. שקט בדרך אל הים.<br /><br />איש ציפור. ]]></description>
</item>
<item>
<title>אין לי כלום</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7c%D7%99-%D7%9B%D7c%D7%95%D7%9D.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7c%D7%99-%D7%9B%D7c%D7%95%D7%9D.html</guid>
<pubDate>Sun, 22 Nov 2009 16:22:56 +0200</pubDate>
<description><![CDATA[ אין לי כלום<br /><br />רק עכשיו ידעתי את סיבת אומללותי.<br />ידעתי מדוע אני מבולבלת ולא ממוקדת. <br />מדוע לפעמים הייתי קרובה לשיגעון <br />ולפעמים הרגשתי שאני מיושבת בדעתי וחכמה יותר מכל הבנות בקהיר. פעמים רבות הייתי תוהה: <br />אם אני משוגעת אז מה סיבת שגעוני? <br />ואם אני חכמה, אז מה סיבת חכמתי? <br />לא יכולתי לנחש מה סיבת שגעוני ומה סיבת שפיותי. <br />אף פעם לא היה דבר שיכולתי להתלונן עליו.<br />היה לי הכל, אם כן מדוע ההרגשה המוזרה של שיגעון ושל שפיות? <br /><br />גדלתי במשפחה עשירה ואמידה. כל בני-משפחתי אהבו ופינקו אותי. הוריי התגרשו כשהייתי בת שמונה שנים. אבי נישא לאישה אחרת ואמי נישאה לגבר אחר. לא היו לי כל תלונות: אשת אבי אהבה אותי והתייחסה אלי בעדינות ובכבוד, היא אף הגזימה בפינוק שהמטירה עלי וראתה בי כבתה שלה ואף יותר מכך. יתכן והסיבה היתה שלא יכלה ללדת. הייתי עבורה הבת היחידה. גם הקשר שלי עם בעלה של אמי היה מושלם. הוא תמך בי לאורך כל הדרך, כשהייתי מתפרצת בזעם או כשהייתי עצובה, הוא תמיד היה לצדי, מצה תירוצים להתקפות הרוגז שלי ועזר לי להתמודד עם הקשיים שנתקלתי בהם. אף פעם לא רבתי עמו כפי שלא רבתי עם אשת אבי. היו לי להורים שניים. כך יכולתי להתגאות בפני חברי שיש לי שני אבות ושתי אמהות. האהבה בינינו היתה הדדית ואיתנה. הייתי אמורה להיות מאושרת. אך מדוע אין הדבר כך?<br />בכל בית היה לי חדר מיוחד. שהייתי בשני הבתים כפי שרציתי ובמועדים שבחרתי לעצמי. לא היו תלונות מצד אבי ומצד אמי. הם קבלו את החלטתי והיו שלמים עם כל פעולה שעשיתי.<br />אך לא היתה לי מנוחה נפשית באף אחד משני הבתים.<br />היתה לי מן מועקה עמוקה שלא יכולתי לשלוט בה.<br />הרגשתי דחף חזק לברוח, כן לברוח!!<br />הייתי שוהה באחד הבתים מספר ימים, ומיד תוקף אותי הרצון לברוח לבית השני. הייתי יושבת עם אמי ובעלה ומיד תוקף אותי הרצון לברוח ולשהות אצל אבי ואשתו. פעם הרגשתי שאני אוהבת את אמי יותר מאבי ופעם היה ההפך. הייתי מבולבלת ולא ממוקדת. לא ידעתי מה אני אהובת באמת.<br />פעם הייתי גאה באבי ורואה בו הגבר המושלם והייתי  מאחלת לעצמי לנהוג בדיוק כפי שהוא נוהג. אהבתי אותו וראיתי בו כסמל השלמות. אותו הרגש היה כלפי אמי. כל פעם חשבתי על אחד מהם כסמל השלמות. אף פעם לא על שניהם יחד.<br />עם השנים גברה הרגשת הבלבול במוחי. לא ידעתי מה באמת אני רוצה. רק דבר אחד היה לי בראש:<br />הרצון לברוח!!<br />לברוח משני הבתים,<br />לברוח מאבי ומאמי            <br />אין לי מנוחה בשני הבתים<br />אך לאין אברח?<br />לברוח לבחורים?<br />הייתי יוצאת עם אחד הבחורים ומרגישה חיבה וקרבה אליו, אך כשחזרתי לאחד הבתים כעבור מספר שעות גליתי שאיני אוהבת אותו. איני סובלת אתו. ואז הייתי בורחת לבחור אחר ואל פגישה אחרת. יצאתי עם עשרות בחורים אך לא התמדתי עם אף אחד מהם. שוב אותה הרגשה של בלבול ורצון לברוח. פעם, כשהייתי בת שש-עשרה שיצאתי עם אחד הבחורים. נפשנו מספר פעמים ואז קבענו פגישה בשעה אחת לפנות בוקר. ברחתי מבית אמי ופגשתי את הבחור. חזרתי רק בחמש בבוקר. התגנבתי אל חדרי בלי שאמי ובעלה ירגישו בבריחתי. הייתי מאושרת, לא כי אהבתי את הבחור, לא אהבתי אותו בכלל. האושר שפקד אותי נבע מהסיבה שהצלחתי לברוח. הרגשת הניצחון עודדה אותי להמשיך בבריחות מהבית. ברחתי ללא סיבה מלבד השמחה שבבריחה. ברחתי לשעות ולימים ואיש לא הרגיש בבריחותיי. <br /><br />תוך כדי הבריחות הרגשתי דחף חזק להציק לבעלה של אמי ולאשתו של אבי. ממציאה סיבות כדי לריב עמם ולהתקומם נגדם. נהגתי להתפרץ ולהטיח  בהם עלבונות וקללות, ללא כל סיבה. היו מנסים להרגיעני ונהוג כלפי בסלחנות. אשת אבי היתה פורצת בבכי מר. בעלה של אמי היה מאבד את העשתונות, לא ידע כיצד עליו לנהוג ומה הוא צריך לעשות. גם כלפי הורי נהגתי כך. הפכתי את חייהם לגננם.<br />ידעתי כי אני האשמה בכך<br />אבל למה?<br />מדוע נהגתי כלפיהם כך?<br />מדוע התפרצתי בזעם ובשנאה ואני יודעת כי הם אוהבים אותי? ולא חוסכים כל מאמץ כדי לרצות, לפנק ולמחול על כבודם. לא יכולתי למצוא את הסיבה לכך. הם סבלו וניסו לפייס ולרצות  אותי ללא הצלחה רבה.<br /><br />פתאום רציתי להינשא! כל רצוני היה שאמצא לי בעל ואקים לי בית משלי. הדבר לא היה קשה. עשרות בחורים אמידים ויפים היו חולמים להתקרב אלי ולהיות לי לבני-זוג. אך אני ראיתי בנישואין כמוצא למצבי וכרצון לברוח! האמת היא שאני רציתי להיות חופשית ומשוררת. אך כיצד להסביר את הרצון להתחתן ולהיות כבולה בכבלים מחייבים?<br />לא ידעתי מה הסיבה!<br />ונישאתי.<br />בעלי היה בחור צעיר, נמרץ ובעל השכלה ועמדה בכירה. עברתי לגור עמו ועם אמו בארמון מפואר. בעלי אהב אותי ואמו המטירה עלי אהבה רבה והיתה מפנקת אותי יותר מאשר את בנה.<br />אהבתי את בעלי!<br />ואהבתי את אמו!<br />אני בטוחה שאהבתי אותם!<br />אבל…<br />לא עברו חדשים מעטים ורצון הבריחה שוב פקד אותי. ניסיתי להתגבר על הרצון שבבריחה, אך לא יכולתי. נהגתי לברוח לבית אבי למספר ימים ולאחר מכן לחזור הביתה ושוב לברוח לבית אמי. בעלי היה סבלני כלפי ולא התנגד לבריחותיי ממנו. נתן לי חופש גמור לשהות בכל מקום שארצה ולכל זמן שרציתי.<br />כעבור מספר חדשים לא הסתפקתי בבריחות אל אמי ואל אבי והתחלתי לברוח אל הבחורים.<br />התחלתי לחשוב על בגידה בבעלי!<br />לא!! זה לא יתכן!! זה יהיה פשע!!<br />לא!! אני לא רוצה להיות בוגדת ופושעת!<br />ובאמת לא בגדתי. אך המאבק שהתחולל בתוכי גרם לי להיות אישה עצבנית, מתפרצת בקלות ובלתי נסבלת. הייתי ממציאה את התירוצים השונים כדי לריב עם בעלי ועם אמו. התפרצתי, צעקתי והעלבתי אותם. הם סבלו אותי בשקט וניסו בכל מאודם להרגיע אותי.<br />בעלי שאני אוהבת<br />אמו שאני מעריצה ומוקירה<br />כיצד יכולתי לעולל להם את כל הרעה הזו?<br />כיצד יכולתי לפגוע ברגשותיהם?<br /><br />הייתי חייבת לברוח. הדרך לבריחה היא להתגרש מבעלי. בעלי ניסה להניא אותי והתחנן כננסה שוב לחיות יחד ולתקן את הדרוש תיקון. לא הסכמתי. והתגרשתי מבעלי. חזרתי שוב לגור אצל אבי ואצל אמי לסירוגין. <br />התחלתי לצאת ולבלות עם עשרות בחורים, לא אהבתי אף אחד מהם. רק הרצון לברוח והרצון להתקומם גרם להתנהגות המחפירה הזו.<br />היו עוברים חדשים רבים ואני בורחת וחיה עם הבחורים. לאחר מכן הייתי חוזרת לחיות אצל הורי, מתחרטת על מעשי. וכך זה נמשך שנים. הרגשתי שאני מתפוצצת בתוך עצמי ולא שולטת במעשי. פעמים רבות הרגשתי שאני משתגעת, ופעמים הייתי חוזרת לשפיות הדעת. <br />כעבור שנים, כשהגעתי לגיל שלושים, ידעתי מה הסיבה לעינוי-הנפש שלי!<br />ידעתי את סוד ייסוריי!!<br />הסוד היה שאף פעם בחיי<br />לא היה דבר שהוא באמת שלי!<br />לא היה לי כסף משלי!!<br />ולא רכוש כלשהו השייך רק  לי!<br />לא היה לי כלום!<br />אבי לא היה שלי כי הוא היה של אשתו<br />אמי לא היתה שלי כי היא היתה של בעלה<br />בעלי לא היה שלי כי הוא היה של אמו<br />אימו של בעלי לא היתה שלי כי היא של הבן שלה<br />הבתים בהם חייתי לא היו רכושי<br />בית אבי היה שייך לאשתו<br />בית אמי היה שייך לבעלה<br />בית בעלי היה שייך לאמו<br />במשך כל חיי הייתי זרה בבתים האלה. <br />הייתי אורחת. <br />האדם לא יכול להרגיש בנוח כשהוא מתארח אצל אחרים לאורך זמן. <br />הוא  ירצה לרכוש רכוש שיהיה שלו בלבד. <br />רציתי במשהו משלי<br />בקתה קטנה משלי טובה יותר מהארמונות בהם הייתי אורחת.<br />כעת, לאחר שגליתי את סוד בריחותיי,<br />אני יודעת את דרכי בחיים.<br />אנשא שנית לבעל שיהיה רק שלי<br />אלד ילדים שיהיו רק שלי<br />אגור בבית שיהיה רק שלי<br />אפסיק להיות אורחת.<br />יהיו לי חיים שיהיו רק שלי.<br />   <br />   <br />     <br /><br />           <br />  <br /> ]]></description>
</item>

</channel>
</rss>

