בובת קש בובת שעווה

כאילו חיברו חוטים לידיי,
ואני שר על אהבה.
אני כלום לעומת המושך בחוטים,
אני בובת קש בובת שעווה.
אני משקר ושר על אהבה בלי,
שהייתה לי אהבה של ממש.
אני רק נמשך על ידי חוטים,
בובת שעווה, בובה של קש.

כל שיר שלי הוא כמו מראה,
דרכה אני נשקף אל העולם.
אני נשבר לחתיכות קטנות,
אני פתאום נשמע אצל כולם.

אני שומע את שאר הבובות,
צוחקות עלי ללא כל ענווה.
ואני כלוא, חסר ברירה.
אני בובת קש בובת שעווה.
אין לי קול עמוק בפי,
לשווא הלכה התקווה.
ואין מי שיתיר את קשרי החוטים,
אני בובת קש בובת שעווה.

כל שיר שלי הוא כמו מראה,
דרכה אני נשקף אל העולם.
אני נשבר לחתיכות קטנות,
אני פתאום נשמע אצל כולם.

איזה יופי, כמה נפלא,
אני שר סתם על אהבה.
בלי לדעת בכלל על מה אני שר,
אני בובת קש בובת שעווה.
לבי חרוט בתוך השיר,
וגופי רוצה לנטוש.
אך מסמרים מקבעים אותי,
בובת שעווה בובה של קש.

אך יום אחד עוד אשתחרר,
בובת קש בובת שעווה.
אכתוב את שירי לעצמי ואזהר,
מלהיות שוב בובת קש בובת שעווה.