"ואהבת לרעך כמוך"

פרק שני
"ואהבת לרעך כמוך"
כבר לילה, עוד יום רגיל הסתיים לו. יש אנשים שבילו את היום בלשבת ולהסתכל על השכנה שלהם מתלבשת. יש אנשים שחזרו היום מארבע עשרה שעות של עבודה מפרכת, יש אנשים שלמדו כל היום בשביל לעבור איזה מבחן מסכם שיש להם מחר, יש אנשים שהיום הזה היה היום הגרוע בחייהם, יש אנשים שהיום היה היום הטוב בחייהם. לילה עכשיו,לפחות היום הזה נגמר. כייף ללכת לישון עכשיו, אחרי שסיימתי את עיסוקיי, ראיתי את כל הסדרות בטלוויזיה שרציתי, למדתי עוד כמה דברים חדשים, התקלחתי. לילה טוב! לפתע רעש מוזר, נראה לי שיש מישהו נוסף בבית. קמתי מהמיטה, מסתכל סביבי לראות שאין איזה משהו חשוד בחדר, מתקדם לעבר המסדרון, הולך למטבח, לשירותים. כל צעד שאני עושה מלווה בזריקת מבטים מסביב. הכול נראה בסדר, כנראה שסתם דמיינתי. אור חזק סנוור את עיניי, זה בא מבחוץ. הדלת נפתחת לפתע אור חזק נכנס הביתה, אני מתקדם אליו מסתכל החוצה העיר שהכרתי נעלמה, יש סביבי מים מכל מקום, אני באי, באי חלומותיי, כזה שראיתי בטלוויזיה ואמרתי לעצמי: "שם אני רוצה להיות", "יש באי הזה כל מה שחשקתי בו אי פעם" הוספתי. מקום רק לעצמי, בלי שאף אחד יפריע, לשבת להירגע גיטרה לנגן בה את החמש אקורדים שאני יודע, אוכל בלי סוף, איזה שבא לי, רחבה ענקית עם רמקולים, אפשר לעשות שם אחלה מסיבה. יש גם מחשב פתוח עם מלא אטרקציות, אך הבנתי אין באזור נפש חיה, אני לבד פה, הכול שקט כל כך, טוב אם זה הגורל שלי, בוא נהנה ממנו, הרי האי הזה, להיות לבד, תמיד היה החלום שלי . ביומיים הראשונים בניתי לי את אזור מחייתי, למדתי איך מדליקים אש. קטפתי פרות כדי לאכול את ארוחות היום. את שאר הימים בילתי בלשחות, לנגן ולנוח. עבר חודש. השעמום התחיל לעלות. חיפשתי מה אני יכול לעשות עם עצמי, הרי לא צריך לעבוד, אין טעם ללמוד. שהלכתי לרחבת מוזיקה שבאי, התחלתי לרקוד, מהר מאוד הבנתי שזה לא אותו דבר להיות במסיבה לבד, נכנסתי למים, הבנתי שזה לא כייף לשחות לבד, השתמשתי במחשב אך לא היה בו דבר מעניין לעשות, אני לבד בעולם! לפתע שמעתי צלצול, "אני מכיר את הצלצול הזה" אמרתי. הוא מתחזק ומתחזק. "אהההה",קמתי, וצעקתי בבהלה. הצלצול המוכר היה השעון המעורר שלי. בזריזות ירדתי למטה פתחתי את הדלת, הכול כרגיל, זה היה סיוט.
במהלך היום חשבתי הרבה על החלום. הרי תמיד רציתי קצת שקט, להיות לבד. תמיד אמרתי לעצמי שאני לא צריך אף אחד, אני יכול להסתדר לבד. אז הבנתי, להיות לבד אפילו אם זה בעיר חלומותייך זה לא אותו דבר, לגלוש באינטרנט, להיכנס לפייסבוק לדוגמא, זה לא אותו הדבר בלי משתמשים, הרי מה שאנחנו מחפשים בו, זה האחד את משנהו. ללכת למסיבה, גם אם זה יהיה למועדון הכי טוב, השתייה הכי טובה, המוזיקה הכי טובה, בלי אנשים המסיבה לא תתקיים. לנגן, כייף שעוד אנשים מנגנים איתך או שומעים את נגינתך. כל העולם מסתובב סביבנו, סביב האנשים, האטרקציות למינהם, המכונות, הטכנולוגיה יכולה להיות הכי מתקדמת, אך זה לא יעזור אם אנחנו האנשים לא נפעיל אותה. בחיי היום יום יוצא לנו לשכוח את זה, במקום להעריך, בן אדם את משנהו, אנחנו מנסים לעשות רע אחד לשני, מלחמות, תחרויות וריבים טיפשיים. אני רוצה להאמין שהפסוק "ואהבת לרעך כמוך", לא עוד קלישאה.