חכמים במרפסת

האוויר נכנע לכובד משקלי, אני משליך 70 קילו של ייאוש מהמרפסת, טיפות הדם שניגרות מבשרי מתערבבות עם לחות הדשא הרטוב ויוצרות סביבי מעטפת, אני מוגן, אני בתוך הרחם. משום מה חיי לא רצים מולי במהירות, אני תוהה למה, מה אין שום דבר מספיק משמעותי שיכנס ללקט חיי? אני פותח עיניי ורואה שמיים, עננים צפופים מכסים את טווח ראייתי, לפתע מושטת יד ארוכה ממרכז הרקיע ושולפת אותי משם. אני נבהל ובוכה כאופייני לעובר שנמשך החוצה בטרם עת.
אני שט בסירת עץ בתוך אגם של סאקי חמים, ידי אוחזות משוטים ארוכים שמשמשים אותי לחתירה. זקן מזוקן מניף את ידו ומסמן לי לעצור, אני עוצר לצידו, הוא מחייך חיוך רחב שפתים ושואל " אפשר עד ב בר ברסלב?" "כמובן" אני משיב, וזורק לו זוג משוטי עץ שיעזור לי לחתור. " תגיד, אתה לא ההוא מהטראנסים מצומת גלילות?" אני שואל בהתלהבות, הוא מהנהן בראשו וטובל זקנו באגם. "רבי נחמן" אני עובר למצב תחינה "עזור לי, עיניי כביות ולבי מרוקן, בדידות עזה אוחזת בי, והרי אין טוב היות האדם לבדו" הוא שומר על חיוך דבילי וזורק לי " עזוב אותך שטויות, הבדידות רק מקרבת את הגאולה" אני עוצר נשמתי ומשכשך פניי באגם בשביל לעכל את דבריי הזקן. אני מוציא את הראש אך הוא כבר לא שם, אני ממשיך לשוט, "הבדידות רק מקרבת את הגאולה" אני ממלמל לעצמי. אני לא מספיק לעבד את דבריו וגל ענק המגיע מאחור סוחף אותי במהירות מסחררת. אני נפלט מהאגם ונוחת בשדה פרג, שור חרוץ חורש את אדמתו , אני מתקרב " בואנה, אתה לא מוש השור?" אני צועק לו ומתגבר על רעש החרמש. "אני ולא אחר" הוא עונה בטון מלא בטחון , " שמע אתה חייב ללמד אותי את סודותיך" אני אומר. מוש השור מרים גבה "מי זה הגנוב הזה?" הוא שואל את צבי , הצב נטול השריון שלצידו. "עיניי כבויות ולבי מרוקן, בדידות רבה אוחזת בי" אני אומר , הוא מתקרב אליי ומניח ידו על כתפי "רק מהבדידות תצמח הישועה" הוא אומר ומכניס אל פיו עיסת פרג מעובדת.
רוח חזקה מעיפה אותי משם, אני מרגיש רטיבות, אני פותח את עיניי ונדהם לגלות, אני שוב על הדשא, שלם, לא מדמם, חיוך הרמוני עולה על פני, אני קם, אנרגיות חיוביות נרתמות למצבי המשופר, אני עולה שוב הביתה ויוצא את המרפסת, אני עומד על המעקה ומשנן את משפטי החכמים ששמעתי קודם לכן, אני מקבל את בדידותי, מחבק אותה, אני רוצה לחיות, הבדידות היא חלק ממני, אני משלים איתה ומחייך. רגלי הרטובה מחליקה לפתע מן המעקה, 70 קילו של תקווה צונחים כלפי מטה, אני שוכב על הדשא ומת.