מעשה בדולב ור' יוחנן

מעשה ברבי יוחנן בן שבתאי.
בנחל בצת במאה ה-18 חיה לה משפחת שבתאי. היי שם בין שיחי ההרדוף והקטלב הקימה את ביתה הצנוע והמיוחד. שבתאי משפחת סופרים היתה ולא סתם סופרים אלא סופרי סתם. מקצוע כתיבת ספרי הקודש עבר במשפחה מדור לדור עוד מהמאה ה- 14 במרוקו. יוחנן בן זקונים היה וכבר בגיל ארבע וחצי סיים את ספר התורה הראשון שלו.. גדל יוחנן להיות רב גדול וסופר סתם מהאיכותיים בדורו ולפני דורו כך אומרים צאצאיו..
בשביעי לחודש ניסן תקנ"ב היו המאורעות גדולות ורבות בישראל. מיני שבטים שהיו רבים זה עם זה התקוממו יחדיו כנגד היהודים והחלו עושים פוגרום ביהודים עד להשחתת בתי כנסת וספרי תורה.
ר' יוחנן אשר בן 30 היה לא יכל לראות את חילול השם הנוראי והחל מיד בהכנת ספרים חדשים ע"מ למלא מחדש את בתי הכנסת הרבים בצפון.
החל ר' יוחנן בספר הראשון והשני והשלישי וכך היה יושב ימים כלילות, דמעות בעיניו ונוצה בידיו.. כותב וכותב.. מייבב ומייבב..
כשהגיע ר' יוחנן למחצית הספר השביעי קרסה נשמתו למראה קערת הדיו שאזלה.. התייבב ר' יוחנן בפני הקדוש ברוךהוא ונשא תפילות אל על למען יעזור לו ולעמו.. התפלל ביום.. התפלל בליל.. ללא הרף וללא מנוחה.. והנה בשבת ליל שקע ר' יוחנן בחלום ארוך ארוך.. ובחלום הופיע פני אלוקים ואמר לר' יוחנן- "של את קליפת הדולב למען יאריכון עם ישראל".
התעורר בבהלה ר' יוחנן ומיד עשה דרכו במורדות הנחל לדולב היחיד והעצום שהיה בנחל, שני מטרים היה רוחבו. לקח ר' יוחנן מעט מן קליפת הדולב חזר לביתו.. החל בשבירת הקליפה חתיכות חתיכות ולכתוב בעזרתן אל הקלף. הפלא ופלא, גילה ר' יוחנן כי בעזרת הקליפה יוכל להמשיך בכתיבת הספרים ולחלקם לכל בתי המדרש.. וכך היה בכתיבת מחציתו השנייה של הספר השביעי ועוד עשרים ושש שבאו אחריו..
ר' יוחנן רצה לגמול לאלוקים על עזרתו ונטע עוד תשע מאות עצי דולב נוספים.. ומאז ועד היום אנו, ילדינו ונכדינו נהנים מצילם של עצי הדולב ומיופיים העוצר נשימה.
באהבה גדולה רבה,
א.א שבתאי