צדקה

בפינת הרחוב עומד לו אדם. רואים את העצב בעיניו, אלה שכואבות כבר מלבכות. האדם מחזיק בגיטרה והוא פורט בה בעדינות, ברוגע; מסתיר את רגשותיו. אני מתקרב אליו, מסתכל עליו. מזוודת הגיטרה פתוחה לרווחה, ובתוך המזוודה - מטבעות חסד מעוברי ארוח. אני פותח את הארנק שלי ומתכוון להניח שטר בסכום של מספר שעות עבודה, כשחושב אני - מה יעשה האדם המסכן הזה בשטר זה?
אני עוזב את האדם, הולך למאפייה, וקונה בשקט - שעוד היה בידי - מספר קוראסונים, לחמניות ועוגה קטנה. אני מתחיל לחזור אל עבר האיש, אך זה לא היה שם. במקומו, היכן שהוא עמד, היה שטר, כמו זה שקניתי עימו את המתוקים, ולצד השטר - פתק.
בפתק היו כתובים שלושה מילים: "תודה לך, זר".