http://www.tale.co.il/ Articles at סיפורים en-us http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%A8%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%D7-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A6%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%A8%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%D7-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A6%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D.html Sat, 03 Jul 2010 15:09:07 +0300 זקן בא לכפר קטן
והתיישב על אבנים
הוא ישב בפתח הכפר
הוא חיכה וחיכה
איש לא ידע למה
הוא חיכה עד הלילה
ומהלילה עד לזריחה
איש לא בא לשאול
איש לא בא לברר
מה הזקן עושה
למה הזקן מחכה
יום אחר עבר בכפר איש צעיר
הצעיר ניגש לזקן ושאל
"איש זקן למה אתה מחכה?"
הזקן הסתכל על הצעיר וחייך
"אני מחכה ליום האחרון..."
הצעיר לא הבין למה התכוון הזקן
"כשתהיה בגילי אתה תבין,
אתה צעיר מידי היום"
הצעיר וויתר והלך לדרכו
למחרת הגיע חזרה נחוש בדעתו
להבין למה התכוון הזקן
אך נוכח לדעת שזה לא היה שם
הוא שאל את העוברים והשבים
וכשאלה השיבו ואמרו כי זה נפטר
בכה הצעיר בכי מר
וכיום הצעיר זקן משכבר
וגם הוא על הסלעים ישב
יוב לו בפתח הכפר
גם הוא ישב ישב וחיכה
ואיש לא בא לשאול אותו למה
אך הזקן הבין סוף סוף
למה השני חיכה
ובעודו מחכה ליומו האחרון
ניגש אליו צעיר ושאל אז אותו
"זקן למה אתה מחכה?"
הזקן צחק לנוכך השאלה
ועליה ענה ללא בעיה
"אני מחכה ליומי האחרון"
אך כמוהו לפניו לא הבין הצעיר את הכוונה
"אתה תבין כשתגדל
אתה צעיר מידי עתה"
הצעיר חייך והלך
והזקן ידע
זהו אחרון ימיו...
]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%25d7%259e%25d7-%25d7%2599%25d7%25d7%2599%25d7-%25d7%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%25a3.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%25d7%259e%25d7-%25d7%2599%25d7%25d7%2599%25d7-%25d7%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%25a3.html Wed, 19 May 2010 20:59:30 +0300 ארץ זבת חלב ודבש,
אלוקים שומר אלינו,
המשיח צריך לבוא
ואז סוף העולם יבוא
אך הילדים לא יודעים מה זה ילדות,
הדור הצעיר משתגע אונס, גונב ורוצח,
הדור הבוגר עוד לא התבגר,
ההורים איבדו עשתונות,
הממשלה משתגעת,
החיילים שלנו נהרגים
וההורים שלהם סובלים,
שלום מנסים לעשות,
על זה איזה שלום מדברים שאין אחווה במדינה?
איך אפשר לעשות שלום שמדינה שלמה אט אט מתפרקת?
איך אפשר לעשות שלום שמדינה שלמה שכחה מה זה כבוד?
למילה כבוד יש משמעות עצומה,
כבוד זה להבדיל בין הזולת הבוגר לצעיר,
ואחרי זה מגיעה הערכה, ההתחשבות וכמובן האדיבות.
כבוד מביאים רק אחרי שמקבלים,
וברגע שמקבלים ישר מבינים
ואם יש הבנה יש אחווה,
ברגע שיש אחווה יש אהבה,
אז מדינה יקרה בואו נאהב אחד את השני
בשביל שאחרים יאהבו אותנו... ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/15-%25d7%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%25aa%25d7%25d7%2599%25d7c%25d7.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/15-%25d7%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%25aa%25d7%25d7%2599%25d7c%25d7.html Sat, 03 Apr 2010 19:01:28 +0300 לעזאזל עם אנדי וורהול.

מגיל צעיר הייתי אותו הבחור עם כשרון ציור, כשרון לא יאומן אם תשאלו אותי, אני כנראה נשמע שחצן אבל אני ללא ספק אחד מהציירים המוכשרים במאה ה20.
בגיל הנעורים שלי הייתי מרוויח כסף קטן מלצייר סקיצות לקעקועים, היו משלמים לי 10-20 דולר בהתאם לגודל הסקיצה, הצבעים והתוצאה הסופית.
לא הרבה כסף, אבל לנער זאת פרנסה נחמדה ללא ספק.
בנוסף לכסף שלא הספיק להכנס לכיס שלי לפני שהוצאתי אותו על סמים, אלכוהול וסיגריות זכיתי להכיר הרבה אנשים.
לא היו לי הרבה חברים בתיכון וכל פעם שפנו אלי בבקשה לסקיצה זכיתי להסתובב קצת עם ביריונים מקועקעים, וכל מיני טיפוסים מוזרים מהבוהמה שסיפקו לי את כל האקשן שהייתי צריך.
בנוסף לסקיצות שציירתי הייתי משקיע את כל כולי בציורים, רובם בעלי מסר חברתי מרדני, לא הסכמתי עם שום מסר שהעברתי בציורים שלי, אף פעם לא היתה לי דעה חברתית או פוליטית ו"כולם מתים בסוף" היתה האמונה הדתית שלי.

את התיכון סיימתי בקושי, לא מספיק כדאי להתקבל לשום מוסד אקדמי מן השורה, אבל גם לא רציתי להתקבל לאחד מן השורה, זה פשוט לא עניין אותי.
אומנות היתה הלחם והחמאה שלי אז מיד אחרי סיום הלימודים בתיכון הגשתי מועמדות למכללה לאומנות, שהיה ממוקם בעיר הולדתי.
מן המכללה יצאתי תוך שבוע, לא יכלתי לסבול את הטיפוסים המלוקקים מלאי הפלצנות שמתיימרים להיות הו-כה בוהאמים, הם עם הדיבור המלוקק שלהם ואותה אומנות שרק בני אדם חסרי כל ידע באומנות ימצאו עמוקה.
לעזאזל עם האנשים האלה.
אחרי כמה ימים בבית, חסר כל רצון לזוז, החלטתי לנהוג מסביב לעיר בזמן שאל.אס.די מפמם את מוחי וצובע את עיני.
רעיון מוזר אני יודע, קראתי עליו בספר כמה שנים לפני, שמו של הספר לא זכור לי, אך זכור לי אחד הקטעים בספר. קטע בו ויקטור פירס, הדמות הראשית בספר השתגע לגמרי והחליט לעשות דבר משוגע כמו לנהוג ברחבי העיר על אל.אס.די, זה עזר לו.
זה עזר גם לי, בנסיעה המטורפת הזאת, כאשר אורות מרקדים מול עישוני המורחבים, פגשתי את האלטר אגו שלי, דרק בראון.
ההזיה המטורפת שהסתובבה בעיני בשעה שנסעתי ברחבי העיר היתה חסרת זמן, ראיתי את הולדתו של דרק בראון, ראיתי את ציוריו וראיתי את תכוניותיו.
הוא היה בחור קשוח, כאילו יצא ישירות מסרט של מרטין סקורסזה, הוא לא שם XXX על אף אחד, הוא כל-כך לא שם XXX על אף אחד שהוא אפילו לא חתם על ציוריו, אלא פשוט סימן אותם בנקודה שחורה באחת מפינות הקנבס.
לדרק בראון היו עיניים חומות, שיער חום שגולש על משקפי הריי-באן שלו, אותן משקפיים שבוב דילן ורוי אורביסון לבשו. דרק בראון היה כל תפילותי.
חזרתי הביתה, שטפתי את הפנים ורצתי בחזרה למכללה, הייתי חייב לחזור לשם, הייתי חייב להראות להם שאני יודע מה אני עושה, הייתי חייב להראות להם שאני לא שם XXX.

הציורים שלי קיבלו פן שונה לגמרי, התחלתי לצייר לסביות, ציירתי נשים ערומות שוכבות בשלג, ציירתי כאילו אני לא שם XXX וחתמתי על כל הציורים בנקודה שחורה. שיראו מה זה.
סיימתי במכללה לאומנות כצייר המוכשר ביותר במחזור, הראתי להם מה זה ללא ספק.
אבל הדרך עוד ארוכה, אנדי וורהול הבטיח לי 15 דקות של תהילה.
לעזאזל עם זה, אני אקבל את 15 דקות התהילה שלי.

אחרי כמה שנים שהעברתי באירופה, חזרתי לארה"ב עם מאות ציורים, אלו היו שנים מאוד עליזות בשבילי, דרק בראון נשכח לו.
חזרתי היישר לניו-יורק ודפקתי בדלתיהן של כל הסטודיוים הגדולים לאומנות, קובלתי לשם בידיים פתוחות לרווחה.
הייתי צעיר, התנהגתי כמצופה לצייר בבוהמה הניו-יורקית ואני מוכשר, מוכשר מאוד.
לא חלפו יותר מכמה שבועות עד שקיבלתי תערוכות יחיד בכל סטודיו מפורסם, הציורים שלי נמכרו ב50 אלף דולר לציור, השם שלי נשמע בכל שיחה בנושא אומנות מודרנית.
קיבלתי את 15 דקות התהילה שלי.

מה שאנדי וורהול שכח לציין הוא ש15 דקות התהילה נגמרות בסופו של דבר, וכשהן נגמרו אתה מצטער שהן בכלל היו.
אחרי כשנה-שנתיים על גג העולם הגיעה הנפילה מהגג אל שאר בני התמותה, אחרי אינספור ריבים עם בעלי גלריות, מבקרי אומנות ואישים חשובים בבוהמה הוציאו אותי בבעיטות ממרכז התרבות הניו-יורקית.
תוך שבוע שמי נשכח והציורים שלי הפסיקו למכור.
חזרתי לאשליות על בחור מסרט של סקורסזה, עם עיניים חומות ושיער חום שגולש על משקפי הריי-באן שלו.
עשר שנים עברו כאילו לא היו, ציורים שהיו נמכרים ב50 אלף דולר עשר שנים קודם לכן, נמכרו להם ב200-300 דולר.
חייתי מהיד לפה, תמיד שיכור, תמיד זועף ותמיד מדמיין את דרק בראון זוכה ל15 דקות של תהילה.
אני לא זוכר מה היה הקש ששבר את גב הגמל, אך בשלב כלשהו נשברתי.
רק דבר אחד נראה לי הגיוני, לכן לקחתי את הרכב שלי, כמה טיפות של אל.אס.די ואל הדרך יצאתי.
נסיעה שלא נגמרת, אני נוהג ונוהג והאישונים מתרחבים, עשן סיגריות ממלא את האוטו, דרק בראון, אנדי וורהול, מרילין מונרו.
התמונות רצו לי בראש בהזיה מוחלטת, אני לא הייתי אני יותר והכל כבר לא היה הכל. השגעון הרגיעה אותי הרוגע שיגעה אותי, הכל הפוך, דבר אינו מציאותי יותר.
המערבולת ההזייתית שהוקרנה למוחי החלה להרגע, הצבעים חזרו לעצמם ביחד עם התודעה שלי.
אני לא יודע מה היו התמונות שהעלו במוחי את הרעיון, אבל יום אחרי החוויה החלטתי לעלות את דרק בראון מהמתים, לעלות אותו בחזרה לחיים כדמות בשר ודם.
אני ללא ספק הייתי זקן מידי, שמן מידי ושיכור מידי כדאי לשחק את דרק בראון, לכן השכרתי שחקן צעיר בשם קווין בלאק.
קווין היה המענה לכל תפילותי, הוא נראה כמו שדרק בראון היה נראה כל פעם שעלה למוחי ספוג האסיד.
קווין היה בחור צעיר ומובטל, אני הייתי זקן ומובטל, אבל היו לי מאות אם לא אלפי ציורים שלא הצלחתי למכור במחיר מספק, לכן הגענו להסכם לפיו קווין יקבל חצי מהרווח על ציורים אשר ימכרו תחת השם דרק בראון.
הכסף לא ממש עניין אותי, רק רציתי עוד 15 דקות של תהילה, אפילו 30 דקות אם אפשר.

עשיתי לקווין תדרוך מהיר באישיותו של דרק בראון, הסברתי לו קצת על המי והמה בעולם האומנות, איך צריך להתנהג עם בעלי גלריות ומה צריך להגיד כשהם בוחנים את עבודותיך.
קווין נראה כאילו הוא הבין את זה, לא עבר שבוע ושחררתי אותו עם אלבום תמונות של ציורי המובחרים אל בעלי הגלריות.
הוא שיחק טוב, מאוד טוב. הוא קבע פגישה עם 4 אישים חשובים בעולם האומנות, בעלים של גלריות גדולות בניו-יורק אשר רצו לראות את ציוריו מקרוב בסטודיו שלו.
לשחק הוא דבר מעניין, המשחק גרם לקווין לשכוח לגמרי את קשרו של דרק בראון למציאות, ועם כך גם את העובדה שאין לו, לדרק בראון הכוונה, סטודיו.
למזלי, למזלו של קווין ולמזלו של דרק, קווין הצליח לארגן דירה בזמן קצר ללא תשלום, ותוך יום הפכנו אותה לסטודיו.
העברתי לשם את כל ציורי אשר חתומים בנקודה שחורה, וכמה אשר חתומים תחת שמי, על אלה צבעתי מאחורה את החתימה.
הלבשתי את קווין בבגדים מלוכלכים מצבע, וקשקשתי במהירות חצי ציורים, כך שיראה ש"דרק" עוד עובד עליהם, זאת אומרת באמת עובד עליהם.
השעה הגיעה, בעלי הגלריות צריכים להגיע בכל רגע ולי אסור להראות במקום.
יצאתי מהבית של חברו של קווין היישר לבר בקצה השני של הרחוב, שתיתי וחיכיתי, חיכיתי ושתיתי, הזמן לא עבר.
אלפי תסריטים עברו לי בראש, כולם נגמרים בכך שקווין נחשף, הרי אין לו מושג איך להסביר את האומנות שלי, בנוסף לכך הציורים היו ישנים והרוסים וקווין היה צעיר, על חלק מהציורים גם היתה כתובה שנה. אוי לי, לאיזה צרה הכנסתי את עצמי.
השעון תקתק לו ותקתק לו, הזיעה ירדה ממצחי ונפלה היישר לתוך הבירה הקרה.
כעבור כמה שעות חלפו להן ארבעה הפגישות עם אותם אישים חשובים וקיבלתי שיחה מקווין.
2 בעלי גלריות דחו ישר את יצירותיו של דרק בטענה שהן בוטות מידי כדאי להיות מוצגות בגלריה יוקרתית כשלהם, דבר אשר החמיא לי בהתחשב בכך שזאת בדיוק הדרך בה יצירתו של דרק בראון אמורה להתפס, ואנדליזם טהור, בוטות בתחפושת של צבע.
בעל גלריה אחד הציע תערוכה משותפת עם עוד כמה אומנים, אך קווין סירב בבוטות כפי שהנחתי אותו לעשות. דרק בראון לא מוצג בתערוכות משותפות, דרק בראון מקבל תערוכות יחיד.
וזה בדיוק מה שקיבל דרק בראון מבעל הגלריה הרביעי, תערוכת יחיד עם השם דרק בראון מנצנץ בכניסה.
דבר אחד הפריע לי, אני לא אהיה מסוגל ללכת לתערוכה, הסגנון האומנותי שלי בכל זאת ידוע בהחלט בעולם האומנות.
ללא ספק יעשו את ההקשר אם אופיע בתערוכה בפתאומיות.
אולי זה טוב, הרי האישיות שלי היא זאת שהרסה את 15 דקות התהילה שלי, להשאיר את האומנות שלי בידיו ובפיו של קווין זה אולי הדבר החכם לעשות.
היום הגיע, אני בבר בסוף הרחוב שבו ממקומת הגלריה, שיכור, מחכה, אלפי תסריטים עוברים לי בראש.
התערוכה נסגרה וקווין הגיע ישירות לבר בלי להתקשר.
הספיק להכיר אותי הבחור, אין מה להגיד.
קווין לבש פרצוף אדיש ומאוכזב. לעזאזל עם זה, רק מהמבט הזה הבנתי הכל.
"התערוכה נכשלה, זכית לביקורות שליליות בעיקר. מצטער, אני חושב שהאומנות שלך פשוט לא רלוונטית יותר." אמר לי קווין
בן זונה מלוכלך, מי הוא שיבקר את האומנות שלי?
לעזאזל עם קווין, לעזאזל עם דרק בראון,
לעזאזל עם אנדי וורהול.
אין שקר גדול מהתהילה, ואין צער גדול ממרדף כושל אחריה. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%95%D7%AA.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%95%D7%AA.html Fri, 04 Dec 2009 09:59:13 +0200 מסתקרן מחדש והלב מתחיל לפעום מחזק,
אני תוהה מה יש בעולם החדש,
איו פונות פניי, חיי. פחדיי.

האנשים מוזרים, כאילו עברו זאת הרבה,
הנוסעים עימי אדישים ורגילים,
מסכות מסתור של חוסר רגשות על פניהם,
ואני מנסה לבנות לעצמי מסכה שכזו.

לרגע הכל משתנה לי וניגשת אליי אישה,
זאת חסרת מסכה ואני פוסק בהכנת של,
צוחקת איתי, נהנת הנאה אמיתית,
והסובבים מסתכלים, מקנאים, רוצים גם.

ואדם מצטרף לשיחה, ואז עוד אחד,
קהל גדול החל לדבר ולהנות,
המסכות נשארו בצד, וכל האנשים,
צוחקים ונהנים מנסיעה.

וברגע שיורד אדם, עולה נוסף,
ערימות המסכות נערמת ונשכחת,
הנסיעה נגמרת וכולם שמחים,
העולם שבחוץ, זה שפחדתי ממנו - נעלם.

אני שוב בעולמי שלי. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7c%D7%9E%D7%99%D7%D7%99%D7%9D.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7c%D7%9E%D7%99%D7%D7%99%D7%9D.html Fri, 04 Dec 2009 09:47:49 +0200 שנזרקות, אחת אחרי השנייה,
אל מתחת לעולם.

וכשימצאו אותנו,
יקראו אותנו, כמו מגילות ישנות,
מגילות מסריחות, שלא יצליחו להחזיר.

וילמדו מאיתנו, עלינו, על התרבות,
ילמדו מהטעויות שלנו, מטיפשותינו,
ואז, יעשו שוב טעויות אלה.

וכשיעשו אותן,
את הטעויות של המסריחים,
יאשימו אותנו, כי למדו מאיתנו.

למדו את ההפך של היושר,
למדו את השקר והמוות,
למדו לרצוח, לאנוס, להרוס,
להשחית ולזרוק הכל לפח,
למדו למות ולהתאבד,
לקחת חיים.

וכשינסו להחזיר
את הגלגל לאחור...
אל מתחת לאדמה יגיעו. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%95%D7--%D7%A7%D7%A8%D7%91.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%95%D7--%D7%A7%D7%A8%D7%91.html Thu, 03 Dec 2009 23:54:52 +0200 מרגיש אני את הפעימו,
את הרוח החולפת, הסוערת,
הנרגעת לאחר רוח קרב.

חרבי בידי ונדנה בשנייה,
קדסה על ראשי הפצוע,
הכואב מלחשוב, מלפנות,
לחפש מקום מסתור.

הרוח מסמלת לי לאן לעוף,
כנפיי כבר עייפות ממעוף,
ועיניי נעצמות לעצמן, לבדן,
ועייף אני, לאחר רוח קרב.

עיניי נעצמו, ואני נופל.
רגליי נותקו מהקרקע לגמרי,
אני מחכה למכהבאדמה,
אבל המכה לא מגיעה.

רוח הקרב עוצרת אותי מליפול,
אינ רואה אותה, רק מרגיש,
וכבדי רגליי עד מאוד מאוד,
מתעורר אני, בחזרה, אל שדה הקרב. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A8.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A8.html Thu, 03 Dec 2009 23:48:24 +0200 הרים ראשו ומעלה בהה,
את השמש ביקש לכבות,
כדי שעבודתו - לקלה תהפוך.

ואלוהים הקשיב לבקשתו,
לא חשב פעמיים ועשה מבוקשו,
הקוצר שמח מרוח קלה,
הקציר - למת הפך.

והקוצר מתחרט על בקשתו,
כי טוב היה לו לזמן מה,
אך לטוב - מעט צריך להקריב,
אחרת - לרע מוריד. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A6%D7%D7%A7%D7.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A6%D7%D7%A7%D7.html Thu, 03 Dec 2009 23:46:03 +0200 אני עוזב את האדם, הולך למאפייה, וקונה בשקט - שעוד היה בידי - מספר קוראסונים, לחמניות ועוגה קטנה. אני מתחיל לחזור אל עבר האיש, אך זה לא היה שם. במקומו, היכן שהוא עמד, היה שטר, כמו זה שקניתי עימו את המתוקים, ולצד השטר - פתק.
בפתק היו כתובים שלושה מילים: "תודה לך, זר". ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%D7%AA%D7-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%AA.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%D7%AA%D7-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%AA.html Thu, 03 Dec 2009 23:41:38 +0200 הכינור החלק משמיע ברכות,
כולם, עם פנסתר וגיטרה,
משמעים תזמורת קלה,
נוחה, נחמדה, שקטה ונעימה.

המאזינים, החרקים הקטנים,
נרדמים לאט, לאט, לאט,
ושומעים את סולו הכינור,
הנעים, הטוב והמרדים,
בעל הצלילים הארוכים.
וכשמנצח הבמהיורד ידו,
הזתמורת תרד בעוצמתה,
והטבע רגוע, והבמה,
הגדולה - העולם,
תחזור לרעש האיום. ]]>