אביב .

ריח הדשא הנקי הגיע לאפם של הזוג הצעיר , הם חייכו אחד לשני ורצו לכיוון האחו הרחב , נהנים ממגע הרך על רגליהם היחפות .
מון נשכבה על הדשא ועצמה את עיניה , קרני השמש ליטפו את פניה בחמימות ועל ידה הקטנה עלו כמה חיפושיות תועות , היא חייכה את חיוכה הרחב ונהנתה מהרגע הקסום הזה . ריין התיישב כמה מטרים לידה והביט בקבוצת ציפורי שיר שהתחילה לזמר בצמרת אחד העצים הקרובים , האוירה היתה מושלמת . הם החזיקו ידים ונשמו לרווחה – לא רק הטבע פרח באותו יום אביבי , אלא גם אהבתם .
ציפורי השיר עצרו את שירתן והתעופפו להם . מון עברה לישיבה והקשיבה לשקט המוזר , הלא אופייני ליום אביבי . מבטיהם הצטלבו וריין משך בידה במהירות והתחיל לרוץ איתה לעבר היער .
'' זה שוב הם !! בואי !! '' ריין צעק והתחיל לקפוץ מעל האבנים ושורשי העצים .
'' אנחנו לא נספיק !!!! '' מון צעקה לו כשכמעט מעדה על אחת האבנים , אבל ריין המשיך לרוץ נחוש בדעתו , הם כן יצליחו . והכל יהיה בסדר . הוא תפס בידה שוב ומשך אותה בכל כוחו.
מון השתעלה , ידה החליקה מידו והיא נפלה על הרצפה , היא שמעה את הצעדים מאחוריה וידעה שזהו זה .. זה נגמר .
ריין הסתובב מאוחר מידי .
'' לא !!!! מון !!!! '' הוא צרח כשראה את אהובתו שוטטת דם על פרחי היער הצבעוניים , הציידים צחקו צחוק מרושע והתכוננו לתקוף גם את ריין , אבל הוא היה כל כך פגוע וכעוס – שלא היה להם סיכוי נגדו .
תוך כמה שניות הם איבדו את הכרתם וצנחו אל הרצפה .
''מון .. '' ריין מלמל והתישב לידה , מלטף את פניה השלוות בידיו .. '' מון .. "