הסוס האדמוני - פרק 9

"ג'ינג'ר, זה עוד מסלול אתגרים או שנדמה לי?" שאלתי את ג'נג'ר.
"אני לא יודע, אבל מה שבטוח נצתרך לעבור את זה" אמר ג'ינג'ר.
"אוף! אין לי כוח!" אמרתי בכעס.
"שקט! כאילו שאת זאת שרצה..." אמר ג'נג'ר והתחיל לצחוק.
"טוב, בו נעשה את זה!" אמרתי ורכבתי עליו במהירות.
רצנו במעגילים, קפצנו והכל והגענו לקו הסיום כי יחד - אנחנו צוות מנצח.
אז האיש השמנמן עמד מולינו ואמר: או.קי, זכיתם וניצחתם.
"וואההווו!" קראנו אני וג'ינג'ר.
"כן, קיבלתם את בני משפחתכם, אבל לא את הסוסים שלהם!" אמר האיש השמנמן.
"למה?" שאלתי מפוחדת.
"בגלל שככה הם החיים!" אמר האיש.
"למה ככה הם החיים?" שאלתי בכעס.
"ככה!" אמר האיש השמנמן.
"ככה זה לא תשובה!" כעסתי.
"אם אני החלטתי, אז כן! זאת כן תשובה!" כעס האיש השמנמן.
"טוב, ניצחת! מה אתה רוצה שנעשה?" שאלתי.
"תראו לי עד כמה הסוסים האלה חשובים לכם!" אמר האיש.
"איך?" שאלתי.
"אוו... שאלה טובה, ככה!" אמר האיש השמנמן כשהוא מושך בחבל.
"ככה זה לא תשו..." אמרתי כשהוילון הכחול הגדול חשף בקע עמוק וגדול באדמה.
"מה זה?" שאלתי.
"אם אתם רוצים את הסוסים, קפצו!" אמר האיש.
"אל תעשו את זה!" קראו אבא ואחיי שרצו למקום.
"הסוסים האלה חשובים לנו אבל אנחנו עלולים למות..." לחשתי לג'ינג'ר.
"אז מה נעשה?" שאל ג'ינג'ר.
"אני חושבת שיש לי רעיון לא רע..." מילמלתי.
"את חושבת על מה שאני חושב שאת חושבת?" שאל ג'ינג'ר.
"נראה לי..." אמרתי.
"אז אם את חושבת על מה שאני חושב שאת חושבת זה רעיון של שנינו ובואי נעשה זאת!" אמר ג'נג'ר.
חיבקתי את צווארו של ג'ינג'ר חזק ולחשתי לו: "אני אוהבת אותך!".