פוגעת בלי לשים לב

את זרקת את החץ ופגעת במטרה,
בדיוק באדום שבאמצע,
בלב שלי.
את המשכת לפגוע ולפגוע,
עד שהלוח נשבר לשניים,
לוח ליבי.
לא שמת לב אליי,
אני הייתי כאילו עפר,
מתחת לרגלייך.
בכלל לא ראית אותי,
לא שמעת אותי,
אבל פגעת בי.
כשפניתי אלייך ואמרתי,
"היי, שימי לב"
הבטת בי בשנאה.
וזאת הייתה הפעם הראשונה,
שבאמת ידעת שאני קיימת,
אבל המשכת לעשות לי רע.
אם לא הייתי מכירה אותך,
הייתי אומרת שאת רשעה,
אבל למדתי להסתכל לתוך האדם,
והבנתי שאת מסכנה.
כשאת צוחקת בכיתה עם כל החבורה שלך,
הלב שלי נסדק,
אבל אני יודעת את האמת,
זאת שאת מסתירה.
אני מרחמת עליך,
כן, רחמים זאת המילה,
אני מרחמת על כך שאת לא אמיתית,
לא חברה טובה.
על כך שאף פעם לא תהיה,
מישהי שבאמת תאהב אותך,
ממש כמו אחות,
ועל כך שאין לך משפחה תומכת,
שתעזור לך בצרות.
הלב שלי לא ירפא אף פעם,
לא אחרי מה שקרה,
אבל למדתי לקח לחיים,
את הבכי את לא שווה.