דמעות מלאך.

"לפני שתמות" אמר לי בארסיות עם חיוך קטן, מלחיץ "לא תראה את כל החיים שלך עוברים מול עינייך, וגם לא מנהרה חשוכה עם אור בקצה. במקום זה, אתה תשמע קול, נוראי יותר מכל קול ששמעת אי פעם. קול שיגרום לך להרגיש כאילו כל מי שסביבך מת, ואתה יושב לבד בגיהינום, ובוכה. הקול של בכי מלאכים." חיוכו גדל ממילה למילה, ואני קפאתי במקום.
"אתה רואה תמונה, רק לשבריר שנייה, אך היא נחרטת לך במוח ומכאיבה כאב צורב לאין שיעור כל פעם שדמעה יורדת מעיניך. מלאך בוכה מיליון דמעות שקופות, מנצנצות, כאילו הוא בוכה מי יהלומים." הרוצח הפסיק לאחר שראה את פני מחווירות.
לא ניסיתי אפילו לברוח. קולו הפנט אותי, וסיפורו המדהים על הכאב במוות סופר בצורה כו אמיתית, עד שכמעט ורציתי לעבור את כל הגיהינום שסיפר עליו, רק כדי לחוות את סיפורו על בשרי.
לאחר מכן המשיך בקולו המהפנט, ואמר :" כשהכדור יפלח את דרכו לליבך, תרגיש כאב. הכאב הזה אינו משתווה לכאב האינסופי של גידול הכנפיים שבא לאחר מכן. " חיוכו כבר היה ענק.
הוא הפסיק לדבר ובחן אותי. בחנתי אותו בחזרה. היה לו שיער שחור צבוע עם פס אחד, לבן ונוצץ, זהה לצבע של שורשיו. בגבו היו 2 נקודות דם גדולות, בדיוק איפה שמתחילות הכנפיים, בדיוק איפה שהכאב המפלח מתחיל.
אני כמעט בטוח שלשבריר שנייה לפני שירה בי, ראיתי דמעה זולגת מעיניו, מנצנצת כיהלום.