הסיפור ה-100 שלי

פתאום הבנתי דבר שהיה לי מוזר.
בחנתי שוב את הסיפורים שלי ואת הסיפורים המחכים לאישור. כן, זה כן.
צרחתי הכי חזק שיכולתי. לא חשבתי על הקול שלי ועל העובדה שמחר יש לי מקהלה.
צרחתי כמו מטורפת מרב שמחה. כן, זה כן!
חישבתי את המספרים שוב ושוב ושוב, לא מאמינה על עצמי.
הסיפור ה-100. מספר עגול, גדול ומכובד.
זה היה דבר ממש מיוחד. לא האמנתי שהגעתי לשלב הזה.
"עכשיו אני צריכה מטרה חדשה" אני אומרת לעצמי "אולי ננסה לעקוף כמה חבר'ה במומלצים?" אני פורצת בצחוק.
עכשיו אני מחכה שיפרסמו את הסיפורים כדי שאוכל לחלוק את זה עם כל מי שירצה לשמוע.
כן, 100.
אני בוהה במסך, מרותקת.
האם זה אפשרי? אני עדיין לא מאמינה שזה נכון, שזה המספר. ואני מחשב עוד פעם, רק ליתר ביטחון.
אימא שלי שואלת אם הכל בסדר כי צעקתי. אני אומרת שהכול נהדר.
היא מביטה בי בחיוך ומניחה שזה קשור לסיפורים שלי.
ואז אני מרימה את הראש אל המסך וקראת את השורות האלו שוב. הסיפור ה100. זאת לא בדיחה.
זה רציני.
עכשיו, צריך לחשוב על מטרה חדשה.