סיפורה של מאיה אלוני

זה הסיפור שלי , סיפורה של מאיה אלוני.
מאיה אלוני גרה בבית גדול, למרות שהמשפחה שלה מאוד קטנה.
מאיה אלוני היא ילדה מאוד מפונקת ולא החלטית, לפעמיים היא אוהבת ולפעמיים היא שונאת, כמו כולם , אבל מה שהכי מאפיין אותה זה החוסר אכפתיות שלה, אתם לא תראו אותה עושה משהו בשביל מישהו, אף פעם, היא תמיד עושה דברים כדי לרצות את עצמה, את הקפריזות שלה והרצונות שלה, לא אכפת לה מאף אחד, ולפעמיים אני חושבת, שלא אכפת לי אפילו מעצמי...
הסיפור שלי מתחיל בבית קפה ונגמר בבית קפה, ההתחלה שלו הייתה נוראית והסוף?
אתם כבר תבינו לבד ותחליטו...
..
יום ראשון, ארבע אחר הצהריים, אני בדרכי לבית הקפה.
בית קפה, מקום שבדר"כ אנשים הולכים אליו כדי לשתות קפה ולשוחח, אבל אני?
לא הלכתי לשם כדי לשתות קפה ובטח שבטח לא כדי לשוחח אם מישהו, כשהלכתי לשם באותו יום, הייתה לי איזושהי מטרה מסויימת בראש, והמטרה הזאת היא לא מסוג המטרות החיוביות שאנשים נורמאלים מציבים לעצמם, ואני מדגישה את הנורמאלים ,כי אני חושבת שבאותה תקופה הייתי ממש לא נורמאלית , הייתי שקועה בתוך העולם הורוד הזה שקיים אצלי בדמיון, הייתי כל כך לא.. מתחשבת באף אחד..
"את יודעת שאת נראית כמו דוב?"
"אולי תפסיקי לטחון ולטחון כול הזמן, את יודעת, אנשים לא מתקדמים בחיים אם שומנים.."
זה מה שאמרתי לחברה שהייתה החברה הכי טובה שלי , וזוכרים שאמרתי שמה שהכי מאפיין את מאיה אלוני זה החוסר אכפתיות שלה?
אז בדיוק פה, בבית הקפה, מול החברה הכי טובה שלה , חוסר האכפתיות מתבטא הכי הרבה ובצורה כזאת שפוגעת והורסת...
היא לא אמרה כלום ,היא רק הביטה בה ושתקה , אחר כך היא קמה..
-"את יודעת שאת מגעילה? אולי תפסיקי להיות מגעילה כל הזמן, את יודעת, אנשים לא מתקדמים בחיים אם הדבר היחיד שיש להם בראש זה רק עצמם ,לא שמעת סיפורים על אנשים מסויימים שהדבר היחיד שעניין אותם בחיים זה רק מה שהם רוצים? ותנחשי איפה הם מצאו את עצמם בסוף, איפשהו זרוקים מנסים לנקות את החוסר אכפתיות שלהם בנייר שאדם זרק ברחוב אחרי שהוא קינח בו את אפו..."
..
מאיה אלוני הייתה אמורה באותו רגע להחזיר לה ,אבל לא, לא החזרתי לה ,אמרתי ,שיהיה... ניתן לה..
היא הלכה, ואני נשארתי שם, שותה את הקפה שלה..
בעצם, חשבתי. מה את צריכה אותה?
מה בנאדם כמוך צריך מבנאדם כמוה?
היא, אחת שגם אם תעשה מיליון ואחת אלף טיפולים עדיין תישאר מכוערת, וכל השומנים האלה?
לרדת בגדול לא יקבלו אותה מרוב הכבדות שלה..
ואת? בנאדם מושלם, משפחה מושלמת, חיים מושלמים, מה את צריכה אותה? הרי יש לך הכול, היא פשוט עוד אחת מהצעצועים הישנים שזרקת אחרי שימוש...
בעצם, מאיה אלוני הרגישה כל כך טוב אם המעשה שעשתה, ולא חשבה אם זה פגע, אם זה כאב ואם הדמעות יירדו..
..
יום למחרת, מאיה אלוני מתארגנת לביה"ס, בביה"ס היא לא מדברת איתה, וההיא לא מדברת איתה, ימים עוברים וכבר שכחנו שהיינו פעם חברות, וחברות מאוד טובות, עוד ימים עוברים ומאיה צוחקת, ומאושרת ,עוד לא קלטה שהדברים שהיא עושה אינם מצחיקים , ההיא עצובה, לא מדברת אם אף אחד ושוב מאיה לא קולטת כלום.
בקיצ'ור מאיה אלוני לא דיברה אם ההיא שהייתה, בזמנו החברה הכי טובה שלה, במשך שנים...
ואז, קרה משהו ואותו מקרה גרם לה, למאיה אלוני לשנות את כל תפיסות עולמה, את דרך התפיסה שלה על החיים, על האנשים ובעיקר גרם לה להתחרט על שהרסה לחינם חברות של שנים, ולהבין סוף סוף מה ההיא הרגישה באותו יום...
יום אחד, מאיה אלוני הלכה לבית הקפה, נכנסה וראתה שכל בית הקפה מוקף באנשים, שלפי דעתה אנשים אלו לא צריכים להראות עצמם ברחוב, היא התיישבה וחיכתה לקפה שלה, היא בחנה בענייה את כל האנשים הנמצאים בבית הקפה וחשבה בליבה:
אותם אנשים, אלו שכאן, יושבים, שותים קפה ומשוחחים, הם אלו שגרמו לי להבין שטעיתי, שהחיים לא בנויים כמו בניין וכל לבנה צבועה בורוד, היא קמה, הלכה לזקנה שישבה בסוף בית הקפה, נתנה לה את הקפה שלה ואמרה:
-"תודה.."
אחר כך, היא יצאה מבית הקפה וצעקה בקול, "תודה!"
עכשיו מאיה הבינה מה המשמעות של המילה אכפתיות, היא הבינה שהיא יכולה להיות מפונקת ולא החלטית, היא יכולה לשנוא וגם לאהוב, אבל מה שצריך לאפיין אותה זה לא החוסר אכפתיות והזילזול, אלא האכפתיות והדאגה ולא משנה אם את כזאת, לפעמיים אותה אחת ולפעמיים טיפה שונה, החשוב הוא שאת בנאדם טוב ולא רע, כמו שאני, מאיה אלוני הייתי...
ואם זה סוף טוב?
כבר אמרתי ,אתם תבינו לבד ותחליטו...