דחויה

למה כולם מסביבי מביטים בי כך?
אני יושבת לבד, איש בי לא בטח.
תמיד אני יוצאת הרעה, השנואה.
למה כולם מחשיבים אותי לגרועה?
הכל מסתבך כשהוא נכנס לתמונה
כי הוא רוצה לדעת מדוע אני רעה
ואני מביטה בו מהצד
אבל רק מהצד, כדי שלא אמעד.
רעד חלש, כמעט בלתי מורגש
רעד של אהבה וחשש.
אני מסתכלת בו מתחבר עם כולם
ואני מתמודדת מול כל העולם.
ואני מתחננת שיראה, שירגיש
אבל הוא בשלו, נשאר אדיש.
כולם מתבוננים ורואים את אכזבתי,
למה כולם רוצים תמיד ברעתי?
ככה אני מרגישה, אל תשאלו למה
כי ככה אני מרגישה, ואתם לא תבינו כמה.
כמה כואב זה להיות לבד,
כמה כואב זה להיות לבד.
מול כל העולם, מתחננת שיביט
שלא כמו כולם, מערכי לא ימעיט.