רחוקה

היא הביטה בו מרחוק,
כל מה שרצתה זה לצרוח, לצעוק.
הוא היה אמור להיות שלה,
החבר שמתאים רק לה.
אבל הוא ברח, הסתלק,
כי הבין שהיא לא תתחלק.
אז אולי זאת אשמתה?
אולי בכלל לא רצה בחברתה.
והוא מכיר חברים חדשים,
והיא שואלת את עצמה, מה הם מרגישים.
לחיות בעולם משלך, עם חברים,
לחיות בעולם שבו כולם כמו אחים.
אבל היא לא חלק מהמעגל הזה,
היא מעולם לא הרגישה רצון שכזה.
להיות חלק מקבוצה,
לשתף פעולה.
לעבוד יחד, לבלות,
לחפש לעצמה חברות.
אבל היא רחוקה מדי, כ"כ לא קשורה,
כולם מחשיבים אותה כקטנה ומסכנה.
ואין לה חברים שעליהם היא סומכת,
אין לה חברים בהם היא תומכת.
כליה להיות מי שהיא, להתמודד,
עליה להיות עצמה אבל להתבודד.
כי הם לעולם לא יבינו, לא יוכלו לדעת,
והיא בעולם ההוא, לא תוכל לגעת.