תאונה

האורות נכבו באחת,
יד לבנה יצאה מהחלון.
חסרת חיים, חסרת נשמה,
חסרת כל כיוון.
יד קטנה שלא הספיקה לחיות,
יד לבנה של ילדה שאבדה.
ועוד יד גדולה של אביה,
שגם הוא אבד במקרה המזוויע.

ושניהם לא יודעים מה כולם חושבים
והם לא מודעים לרגשות העזים
הם שניהם עכשיו במקום שונה,
טוב יותר? רע יותר?
מקום אחר.

ואת כאב משפחתם הם לא רואים
ואת התמונה הגדולה, הם לא מכירים
כי שניהם עכשיו בידיים שלובות
הולכים לכיוון האורות.

ושניהם עכשיו בטוחים,
ושניהם עכשיו מרוצים,
ושניהם עכשיו רואים,
כמה רעים החיים.

והמשפחה בצדה השני של המנהרה
קוראת בחוזקה, מקווה לתשובה.
אבל מה הפלא, אין שום קול עונה.
שניהם עכשיו במקום שונה.