ופתאום שלווה

ופתאום. שלווה.
אין פחד
אין כאב
אין רגש.
וזה הכי גרוע.
כמו בשיר
Suicide is painless
אבל לא מבחירה. כשכואב מרגישים ואז זה עובר.
וכשלא מרגישים זה לא עובר.
ולא מצליחה לבכות.
פתאום שלווה
ופתאום כלום
ואין דמעות
ולא כואב
רק ריק
תהום
אבל תהום בלי עומק. סתירה. שוב היפוך. נטרול. המילה היחידה שיש.
אבל עכשיו לא נופלת
עכשיו למעלה
כמו למטה. שילוב של ניגודים. עפה אבל נוחתת
וברחתי
כי אי אפשר יותר
ואפילו כבר לא טובעת
Painless
אבל עדיין חיה
ואיך אפשר בלי להרגיש?