עבר לא ידוע

הלוואי שהיה אפשר להקפיא את הרגע ולהישאר לנצח באותה תנוחה .
רציתי לחיות ,
רציתי למות ,
רציתי לנשום ,
רציתי שליבי יפסיק לפעום.
אף פעם לא הקדשתי זמן כדי לחשוב על העבר .
הוא תמיד נראה לי כמשהו בלתי ידוע ולא מוגדר .
הוא נשכח . כל יום שעובר את אתמול הוא מוחק .
וככה אני חייה , בין הימים . ואני גודלת ומתפתחת מבחוץ ,
אבל מבפנים , אני נראת כמו ילדה קטנה שלא מזמן נולדה .
הים הוא הדימוי הטוב ביותר לחיים .
לפעמים המיים עכורים , ולפעמים טהורים .
לפעמים ישנה סערה , ולפעמים הסביבה דוממת ושקטה .
לפעמים לפעמים אני שטה מעל לפני השטח , ולפעמים אני צוללת מטה .
לכל אחד מהדימויים שני צדדים ,
האחד טוב והאחד רע .
אבל בשבילי הם רק סימנים ,
שאריות של זמן .
שאריות של החיים .