אהבה-פרק 1

שעת ערב..
כולם כבר התכוננו ליציאה.
דניאל..ישב בחדרו..עד כי שמע בכי.
"מה העיניין?"ניגש לחדרי.
היינו פעם זוג..כעת הם שותפים לדירה..אך,עדיין..כנראה..יש שם ניצוצות..מי יודע?
"סתם,עזוב.."עניתי לו.."אני סתם.."משכתי באפי.
"את בוכה..ואל תגידי לי שלא..אני רואה וגם שומע.."ענה..
כשהפניתי אליו מבטי..נדמה כי חדר אל תוך ליבו.
"זה כלום.."ניסתה לומר כשהוא,מודאג,מתיישב לידי..
"דיי נו,"אמר.."אני מכיר אותך מספיק טוב כדיי שנפנפי אותי מפה..בטענה שלא קרה כלום.."
"אני .."התחלתי לומר.."רבתי עם עידו.."
"ידעתי.."אמר..מביט בי..
"דיי, אל תביט בי ככה..אני סתם מכוערת עכשיו ונפוחה מבכי.."אמרתי
"את לא..מעולם לא היית מכוערת..את יפייפיה.."קרא.."אל תדברי שטויות.."
ניסיתי להבין מדוע הוא מביט בי במבט מוזר שכזה..אוליי,פשוט כואב לו הלב..לראות אותי ככה?
"אז..מה קרה?"שאל..
"תפסתי אותו..עם מישהי אחרת."קראתי..מתייפחת מבכי..
"דיי,מתוקה שלי.."אמר.."הוא לא שווה דימעה אחת שלך.."
כל הכבוד לו..זה גבר.ידיד טוב,שעומד לצידי לא מעניין מה יקרה..
איפו אמצא עוד גבר כזה כמוהו?..איפו?..כנראה שלא,כי איין.
דין חיבק אותי..מנסה להרגיע אותי בזרועותיו..
לפעמי היה נדמה,למראית עיין ,שיש שם עדיין משהו,אולי,יש לו משהו כלפיי.החיבוק היה כל כך חזק.. וכה קרוב,עד כי יכולתי פשוט לשמוע את פעימות הלב שלו.כן,שמעתי את הלב שלו,שהלם בקצב מהיר מהרגיל.
"אני שומעת את הלב שלך.."אמרתי..נרגעת בזרועותיו..הבחור הזה תמיד הרגיע אותי..
"תמיד שמור לך שם מקום של כבוד.". חייך..וואו,רייח הבושם שלו,היה כל כך נעים...כמה התגעגעתי למגע הזה..
"כן.."חשבתי לי..אחרי המקום של רוית,החברה שלו. שתופסת מקום ענק אצלו בלב.הוא מטורף עלייה.."
עברנו הרבה מאז נפרדנו זה מיזו..
עברו אוליי חמש שנים מאז..הוא עם רוית,אני עם(או בלי)עידו..
דניאל אמר שהוא חושב אפילו להציע לה נישואין..הוא מספר לי הכל.
"נירגענו?"שאל..מביט בי..
"נירגענו.."עניתי..
"מה את עושה הערב?"שאל..
"לא בא לי לצאת.."עניתי מנגבת את הדמעה האחרונה..
"אני חושב שגם אני אשאר..איתך.."ענה.."אין לי מצב רוח."
"ומה עם רויתוש?"שאלתי..
"אני אגיד לה שנצא מחר.."אמר.."שאני עייף.."
"אתה באמת נראה עייף.."עניתי..
"מתוקה.."חייך אליי.
"איזה חמוד אתה שאתה מוכן להשאר איתי.."חייכתי.
"נראה לך שהייתי משאיר אותך לבד?"שאל.."למרות שרחלי פה.."
רחלי,היא השותפה הנוספת..
"רוצה לראות את הטבעת?"שאל אותי..
"כן..תראה לי.."קראתי.
דן ניגש לחדר..לאחר מיכן..חזר מישם עם קופסה בצבע שחור..
פתחתי את הקופסה..
הייתה שם טבעת,מדהימה..עדינה..עם יהלום יפייפה.
"יש לך טעם טוב.."חייכתי..
"לדעתך היא תאהב?"שאל נירגש כולו..
"היא תאהב..לא רק תאהב,היא תקפוץ מאושר.."חייכתי.
כשמאוחר יותר ישבתי עם רחלי..דיברנו..
"אם את שואלת אותי,לדעתי יש לו עדיין משהו בלב אלייך.."אמרה.."אני אומרת לך כמישהי מהצד.."
"דיי,"עניתי.."דן ואני?זה סיפור ישן נושן..שנגמר מזמן.הוא אוהב את רוית,אפילו הולך להציע לה נישואין.."
"נדמה לך.."ענתה..את חושבת שאני לא רואה אייך הוא מסתכל עלייך?הוא מאוהב!"קראה..
"לא בי.."עניתי.
"אני יודעת שזה מוזר,אבל.."אמרה.
"הוא בא ואמר לך?"שאלתי..
"לא..והוא לא צריך לומר לי.אני רואה הכל.."ענתה.,אתם יושבים פה..ומחליפים מבטים..הוא רוצה לבלוע אותך..הוא ,מת עלייך."
",,תפסיקי עם זה.."קראתי..,"ברגעים אלו הוא מציע לה נישואין.."
ישבתי עם רחלי..מדברת איתה ..ישבנו שעות..זו עם זו..
כשלפתע נפתחה הדלת..ו..
"תכירו את אישתי לעתיד!"קרא נירגש..
"מה?!!"קראנו נרגשות קמות לחבק אותו..
"בואי,בואי הנה!!"קראתי לרוית.,תראי לי את הטבעת.."
"קו לו לו לו!"קראה רחלי..
"אני לא מאמינה שהתארסנו.."בכתה רוית מאושרת על לב השמיים..חיבקתי אותה..
"מזל טוב!"אמרתי..ונשקתי לה..
"מזל טוב מאמי.."חיבקה רחלי את דן..
"בוא הנה ,גבר מאורס.."אמרתי,ניגשת לדן,מחבקת אותו..התרגשתי כל כך בשבילו..
"עכשיו אסור לך להתקרב אליי.."גיחך.
"כן, אבל,אתה עוד לא נשוי.."חייכתי