התחלה חדשה - פרק עשרים וחמש

כשהגעתי לכיתה ראיתי את כריס ומיקה מצחקקים במקומן של מיקה וסטייסי.לא רציתי להרוס להם את הזוגיות עם הדיכאון המדביק שלי אז התיישבתי במקומי.מיקה שמה לב אליי ואמרה לכריס:"כריס,חכה שנייה."היא קמה מזרועותיו המחבקות של כריס והלכה אליי.היא ירדה על ברכיה ולחשה לי:"מה קרה?"
"כרגיל."אמרתי בעייפות.
"מה הוא עשה??נו!!אני הלכתי מכריס ואת יודעת שזה קשה,במיוחד לי."היא חייכה אליי בשובבות אך חיוכה ירד כשראתה את מראה פניי המבואסות רצח.
"נו,איימי!תגידי לי מה הוא עשה!"אמרה בפרצוף חמוץ.
"סתם עלוקה."מלמלתי בלית ברירה.
"עלוקה שעשתה מה?"
"עלוקה שמכירה אותי יום וחצי ואומרת שהיא באמת מכירה אותי.עלוקה שאומרת שהיא אוהבת אותי.עלוקה שאומרת שאנחנו נועדנו להיות ביחד.עלוקה שלא מסכימה לעזוב אותי כי היא פאקינג עלוקה!"הוצאתי את כעסי.
"יופי,סוף סוך נפתחת.את יותר קשה מקוביה הנוגרית!"
"מצחיק."אמרתי בציניות מרירה.
"אוייש,נו,מה יש לך,פשוש??אני יודעת שאת עצובה אבל דברי איתי.תוציאי את הבאסה אחרת אני אוציא לך את הבאסה בדגדוגים וצביטות."אמרה ושלחה את ידה באיום.צחקקתי מעט ונאנחתי.הצחקוק לא שרד על פניי ובתוך שניות הבעת הבאסה התפשטה על פרצופי.
"טוב,אם את לא רוצה - לא צריך."אמרה מאוכזבת וחזרה אל כריס.ידעתי שהיא לא תוכל לחיות עם חוסר הידיעה ועוד מעט תחזור לחפור לי על זה.כמובן שלא טעיתי ולאחר כמה דקות מיקה חזרה לשבת על ברכיה ולהתחנן למידע ממני.
"נוווווווווו!תגלי לי מה קרה!!!!"אמרה בהתבכיינות והבליטה את שפתה התחתונה.היא משכה באפה כמה פעמים כאומרת:אני עומדת לבכות בגללך.
"תבכי,תבכי,פרעוש.אני לא הולכת לומר לך מה קרה."
"את אומרת שאת לא חברה שלי?כי חברות אומרות אחת לשניה מה קרה!"
"אני חברה אבל אני מהסוג הגרוע,הסוג שלא מספר מה קרה."
לפתע סם נכנס לכיתה.הוא נראה הרוס ועייף.מיקה קפצה ופתחה את עיניה לרווחה.היא ניגשה לסם והתחילה לנדנד לו ולשאול אותו מה קרה.סם היה כמו קיר בטון ושתק במשך כל החקירה.הוא שלח אלי מבט יסוריים ואני התעלמתי.אני באמת הולכת לעשות את זה.אני באמת הולכת להתעלם ממנו.כי הרי זו לא אהבה.זה רק שני אנשים שנפגשו במקרה ומצאו חן אחד בעיני השני אך הרסו את זה.זה בדיוק מה שזה.אני חושבת.
"די,מיקה.אני לא הולך לספר לך מה קרה.תשאלי את איימי."אמר והתיישב במקומו לידי.
"אבל היא לא מגלה לי!"צווחה ביאוש.
"כנראה יש סיבה שאנחנו לא אומרים מה קרה.תחשבי על זה."שיגר אליה משפט מתפלסף ברמות ונתן לה לחשוב על המשמעות במשך כמה דקות.
"אוקי....מה שתגיד."אמרה בבלבול וחזרה אל כריס שצחק במשך כל החפירות שלה.אוף!אני רוצה מה שיש להם!
"למה לא סיפרת לה?"שאל בשקט רגוע.
"לא יודעת.אני אספר לה אבל...לא פה."אמרתי רק כדי להרגיע אותו.או אולי רק כדי לחמם אותו.מי יודע?
"אני מניח שזה באמת נגמר."אמר באותו קול שקט,כנראה רצה לוודא שרק אני שומעת אותו.הדבר האחרון שרצינו היה שהסיפור הקטנטן שהיה בינינו יופץ בכותלי בית הספר.
"נכון.אני אשמח אם תתעלם ממני בדיוק כמו שאני אתעלם ממך.או לפחות מהסיפור הזה."
"אל תדאגי.זה יהיה כאילו כלום לא קרה."אמר והוציא את החפצים מתיקו.הסתכלתי עליו בגבות מכווצות.איך יכול להיות שבנאדם משנה את דעתו כל כך מהר??הרי לפני רגע הוא אמר שהוא לא הולך לוותר עלי ושהוא לא יכול לעזוב אותי ועכשיו הוא אומר לי שהוא דווקא ממש בסדר עם זה שמעכשיו אנחנו זרים.מוזר.פשוט מוזר.