אהבה ממבט אחרון 2- פרק 6

ניסיתי להתקשר אל אדוארד, הוא לא עונה. ניסיתי לשלוח הודעת אסאמאס, הוא לא עונה.האפשרות האחרונה שלי היא שני מקומות אחרונים.
קודם כל הלכתי לבדוק במסעדה שהאחים של אדוארד עובדים שם. כשנכנסתי, לא ראיתי אותם ולכן הלכתי למישהו שעבד שם ושאלתי "בריין ודרק עובדים כאן?" העובד צחק "למה את צריכה אותם? הם אמרו שיש להם איזו עבודה חדשה ואני ועוד חבר שלי מחליפים אותם" הינהנתי "אוקיי. תודה" יצאתי משם, אולי אדוארד באמת צדק כשהוא אמר את מה שהוא אמר. עכשיו יש עוד מקום אחד לבדוק בו, מחוץ לעיר.
------
הלכתי למקום שבו אדוארד פעם גר, המקום היה נטוש לגמריי.הוצאתי את הפאלפון שלי כסימן כניעה בשביל להתקשר לנוי ולספר לה הכל.
אבל אז נשמע קול מוכר "את כבר מוותרת?" מאחוריי היה אדוארד, זה ברור.
"רק אתמול את לא רוצה להסתכל עליי וכבר היום את מחפשת אותי בכל מקום" הסמקתי, הוא ידע שאני מחפשת אותו, כל הזמן הזה.
חיבקתי אותו בחוזקה "אוי הייתי כזאת דפוקה" אמרתי ואדוארד חייך אליי "אני זה שהייתי הדפוק כאן. לא הבנתי בכלל על מה רבנו" ואז שנינו צחקנו והפלתי אותו על האדמה ושנינו רק צחקנו. טוב זה לא נראה טוב שאין מסביבנו פרחים או משהו, רק אדמה.
"המקום הזה נראה מוזר אחריי שעזבתם אותו" אדוארד הינהן "אבל אפשר לשפר אותו" אדוארד חייך ואז הוציא שקיק קטן "מה זה?!" הבטתי בו מופתעת "אני מקבל את זה פעם בשנה ביום ההולדת שלי. קצת אבקה וכל מה שתרצי עכשיו ייתגשם".
אדוארד פתח את השקיק והגיש לי אותו. הכנסתי את היד שלי לתוך השקיק הקטן והמגע עם האבקה היה כה נעים "עכשיו תיקחי קצת" עשיתי כדבריו, לקחתי מעט מאוד אבקה וביקשתי בליבי שיצמחו כאן פרחים ואז פשוט הנפתי את ידי והתחלתי לרוץ כדי שהאבקה תתפזר, ואיפושהוא ראיתי אפילו את אדוארד מחייך חיוך ענקי.
------
פתאום עלו פרחים מכל מיני צבעים, ורוד, צהוב, אדום, איזה צבע בעולם שיש. "איכשהוא ידעתי שזה מה שתבחרי" ואז ציחקקתי "כי אני אמרתי את זה" ואז הרגשתי הכי מאושרת בעולם, הכי, הכי!.