אהבה בריטית

״רגל ימין.״ המשרתת מחרה ואני נותנת לה את רגלי הימנית. הוא נועלת אותה בנעל בובה שחורה.
״רגל שמאל.״ הדבר חוזר כם רדלי השמאלית.
״את מוכנה.׳ המשרתת קדה קידה ״הורייך  מחכים לך בטרקלין.״ ויוצאת מהחדר.
אני מחכה כמה רגעים ויוצאת מהחדר. אני הולכת במרחבים הגדולים של ביתי עד שאני מוצאת את הטרקלין. אחד המשרתים פותח את הדלת ואני נכנסת פנימה.
״אליזבת,״ אבא שלי מחייך אליי.
״אבא, אמא״ אני מחייכת אליהם.
״תכירי, את איית׳ן״ אבא שלי אומר וזז הצידה. ואז אני שמה לב לנוכח השלישי בחדר.
״את זוכרת אותו?״ אמא שואלת.
אני מנידה בראשי לחיוכו.
״הוא בנם של מרי ואשטון״ אבא שלי מסביר.
אני מהנהנת בראשי ״הצטערתי לשמוע על מותם״ אני אומרת בנימוס לאיית׳ן. החיוך מהפנים שלו נמחק.
״את יודעת שאבא שלך ואשטון היו חברים טובים עוד מהילדות, נכון?״ אמא שלי מתחילה להסביר.
אני מהנהנת.
״בשביל לזכור לאשטון חסד החלטתי לקחת את איית׳ן תחת חסותנו!״ אבא שלי מכריז.
אני עוטה חיוך על הפנים, חיוך שמסתיר את הבלבול שאני חשה בפנים.
אני לא מבינה למה הם עושים את זה.
תמיד היינו ככה.
אבא, אמא ואני.
לא היינו צריכים יותר מזה.
מה קרה עכשיו?
״איית׳ן יתמחה אצל אבא שלך בבנק ובבוא היום גם יחליף אותו ויעבוד בבעלותך״ אמא מנסה להמתיק את הכל.
אני ממשיכה לשתוק. מחייכת.
״חשבנו גם, שמכיוון שאתם באותה סביבת גיל אולי כדאי שתבלו קצת ביחד, זה יכול לעזור לאיית׳ן להרגיש בבית״ אמא שלי ממשיכה.
אני ממשיכה לשתוק.
״אז אנחנו נשאיר אתכם לבד קצת״ הם יוצאים מהחדר, משאירים את שתינו לבד.
״אני באמת הצטערתי לשמוע על מותם של הורייך.״ אני אומרת שוב, מנסה למצוא נושאי שיחה.
״כן, גם אני הצטערתי לשמוע על מותם...״ הוא נאנח.
״מה אתה רוצה לראות באחוזה?״ אני שואלת אותו.
״אני ממש רוצה לראות את הגנים!״ הוא אומר בלהט פתאומי שמפתיע אותי. 
״זאת אומרת...אני מאוד אשמח אם תערכי לי סיור בגנים שלכם״ הוא מתקן את עצמו.
״ואני אשמח להראות לך אותם״ אני מזייפת עוד חיוך.
״וואו!״ הוא אומר כשאנחנו מטיילים ״זה חתיכת שטח!״
אני נועצת בו מבט.
״מה?״ הוא לא מבין.
ואני מצטערת שהוא הגיע.