אהבה ממבט אחרון- פרק 1

הלב שלי פעם במהירות.
בית ספר חדש, דף חדש, מקום חדש.
הסתובבתי עם ההורים שלי בבית הספר החדש שעברתי אליו, מצמרר.
המנהלת חייכה אלינו כל הזמן כשרצתה להראות לנו משהו מיוחד ואופייני באחד מהחדרים שבבית הספר ובמקומות והדברים שנמצאים בו.
הייתי כבר מותשת לגמריי, הכל בגלל שאמא שלי מקבלת יותר כסף בעבודה אחרת! אז יופי! עכשיו אני צריכה לעזוב את חבורת המקובלות, עד שהגעתי למקום הנכבד הזה לקח לי שנים!!.
אני בורחת מפה! אפילו בחורים חמודים אין כאן! טוב... אני לא יכולה למשוך בחולצה של אמא שלי כמו ילדה קטנה ולומר לה "אמא... אני רוצה ללכת הבייתה כי אני שונאת ת'בצפר הזה ואין כאן בנים חמודים" א-י-ן מ-צ-ב!!.
כרגע עברנו בספרייה הגדולה וה"מכובדת" של בית הספר, אם היא כל כך מכובדת, למה אני אפילו לא מצליחה לשמוע ת'צמי?.
"אני אני הולכת לשירותים" אמרתי ורצתי לשירותים, אין מצב שאני נשארת לשמוע את החפירות של המנהלת הזאת!.
-----------
בשירותים הייתי מקסימום שעה, רציתי לבכות, שהאסלה תדבר איתי ותגיד לי שהכל בסדר, אבל לא, היא שתקה! אוף!!!.
חזרתי להורים שלי כשהם מדברים ונראים יותר מסתם רציניים כשהתקרבתי אליהם, הבנתי הכל.
"זה כל כך יקר?!" קרא אבא שלי.
"ששש..." השתיקה אותו אמי.
"אני מצטערת... זה בית ספר מיוחד למחוננים" אמרה המנהלת בחיוך ואבא שלי נזף ונראה מגוכך.
"באמת! בית ספר למחוננים! איפו אנחנו חיים?! כאילו שיש כאן מחוננים!" קרא אבא שלי והמנהלת נאנחה "אני מצטערת... אם המחיר יקר לך תחפש עכשיו בית ספר שיקבל אותה" אמרה המנהלת והביטה בי כסימן שמתכוונת אליי, הרכנתי את ראשי כדי לא להפגיש מבטים.
----------
בדרך הבייתה אבא נראה כועס, אמא נראתה קצת עצובה-כועסת כזאתי ואני לא הבנתי כלום.
"מה הבעיה שלך? זה מחיר בסדר לבית ספר כזה, ואתה עוד רוצה שאחריי חודשיים אחריי תחילת הלימודים יתנו לך להיכנס במחיר רגיל!" אמא כבר הייתה מעוצבנת והפנתה את מבטה לנוף העירוני.
"אבל עד כדי כך יקר?! אני לא מוכן בשום פנים ואופן!" קרא אבא ולחץ על דוושת הגז בחוזקה.
שתיקה.
"זה היה רעיון שלך. רעיון שלך לעבור לגור כאן, רעיון שלך לעבוד כאן, רעיון שלך לשלם כל כך הרבה כסף לבית ספר "למחו-ננים!" אבא שלי צעק אחריי השתיקה הארוכה שלנו.
"טוב זהו! אני לא רוצה לדבר על זה!" קראה ועד הבית החדש שלנו היינו בשקט.
---------
גלשתי באינטרנט וחיפשתי את החטיבה שהלכנו לראות היום, היא באמת הייתה יוקרתית וכמובן יקרה כמו שאבא אמר, אבל אין בררה, אני מקווה שההורים שלי עוד לא יתגרשו בגלל זה...
---------
בגלל שאני בת ארבע-עשרה וחצי חיפשתי לעצמי עבודה כדאי שאשיג כסף לכל מיני דברים שאני רוצה, אם הייתה לי אפשרות לא לעבוד לא הייתי עובדת, אבל ההורים שלי אומרים שאני צריכה לעבוד כדי שאוכל לקנות את ה"דברים שאני רוצה ואין להם כסף בשביל זה" אוחחחח....
--------
כמעט לפני שנרדמתי, אמא שלי נכנסה לחדר שלי והתיישבה על המיטה שלי "את רוצה ללכת לבית הספר הזה?" שאלה אמא שלי בלחש.
חייכתי אלייה כדי לעודד אותה "אני יודעת שהוא יותר טוב מהקודם" אני אוהבת את אמא שלי, היא מבינה אותי מעולה ואני שמחה שזה כך.
אמא הפנתה את מבטה כ"הולכת לומר לי משהו רציני ושיהיה לי קשה לעכל אותו" "אמא תדברי את מלחיצה אותי" אמרתי לה ובאמת הרגשתי לחוצה.