אהבה ממבט אחרון- פרק 9

"פססס!" שמעתי פתאום, אמאאאא מי זה?! "אמאאאאא!! יש מישהו-" זה היה אדוארד.
"לך מכאן!!" צעקתי והוא חייך ורק קפץ מעל הגדר "לךךך!!" צעקתי שוב והוא התעלם מהצווחות שלי.
"זה לא שווה שאני אלך כבר, כי אם רצתי עד לפה, זה בטוח סיבה מספיק טובה" אמר לבסוף כשהבטתי בו שיסביר לי מה הוא עושה כאן.
"לך מכאן, אין לך סיבה מספיק טובה להסביר לי למה אתה צחקת עם מישהי אחרת, אולי אתה עושה את זה כל הזמן" שמעתי את עצמי אומרת והוא נראה נעלב.
"בגלל זה כנראה נעלמת כל השבוע הזה" אמרתי בשקט והבטתי במים.
הוא הביט גם במים כשהחטפתי לעברו מבט "תלך מכאן. בטח יותר טוב לך איתה" ואז פשוט שחיתי לכיוון אחר כדי שיבין ש"אני גמרתי לדבר" הוא היסס ואז אמר "אם תתחרטי, תבואי לאותו מקום של היציאה מהעיר, בשמונה בערב" הוא התחיל ללכת לכיוון הגדר באיטיות "אני לא אבוא" אמרתי והוא הסתובב אליי "מה אמרת?" הוא שאל ואני הרכנתי את ראשי "אני לא אבוא" ואז השתתקתי.
"טוב, איך שאת מחליטה" ואז הוא קפץ מעל הגדר והלך מפה, כנראה לנצח.
---------
בזמן שהתקלחתי חשבתי על השיחה הקצרצרה שלנו, למה אני לא רוצה לראות אותו? מה קורה איתי? זה בהחלט מוזר, ממתי אני לא רוצה לדבר עם בחור כזה מדהים?.
אבל לא, אם הוא רוצה אותי באמת, שהוא ירדוף אחריי, לא אני.
----------
עכשיו כשהשעה מתקרבת לשמונה, אני מתחרטת על כל מילה שאמרתי.
החלפתי בגדים ובשקט יצאתי מהבית, למקום החשוך ההוא.
על החיים ועל המוות, ואז התחלתי לצעוד במהירות כדי להספיק להגיע לשעה שמונה.