אהבה ממבט אחרון 2- פרק 2

פתאום חשבתי שראיתי את אדוארד.
הוא הלך בשדה הפרחים שעמדתי בו והסתובב סביבי.
"אדוארד אני מתגעגעת אלייך" שמעתי את עצמי אומרת ואדוארד חייך "גם אני" לחש.
התקרבנו זה לזה, הרגשתי את הנשימה שלו ואז דחפתי אותו אחורה "לא. אסור לנו להיות ביחד".
"למה?" אדוארד נראה משועשע "ככה. הרגת את ג'ון" ואז עיניו של אדוארד נעשו אפלות "את יודעת שלא רציתי לעשות את זה אבל את הכרחת אותי" עכשיו התחלתי לבכות "תהיה בשקט כבר! רק מילים פוגעות יש מפייך! רק מילים פוגעות!" ואז אדוארד הביט בי "אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי. אני יודע את זה, ואני לא נעלמתי, אני עוד אחזור, אני מבטיח".

קמתי מתוך החלום הזה. כולי מזיעה ומתנשפת, סביבי אמא ואבא שלי "הכל בסדר?!" אמא שלי נראתה יותר מסתם מודאגת, אלה סופר מודאגת!.
הינהנתי ולקחתי את כוס המים מאמי והתחלתי לשתות מהכוס במהירות "היה לי חלום רע" אמרתי לבסוף ואמי הינהנה "אני מבינה. זה קורה לפעמים".
"תודה אמא שאת מבינה אותי" חייכתי אלייה חיוך והיא הינהנה "קדימה תשני. מחר יש בית ספר" הינהנתי, נתתי לה את הכוס שממנה שתיתי הרגע ושמתי עליי את השמיכה ונרדמתי בקלות.
------
בשבועות האחרונים אני חולמת הרבה על אדוארד, ובהרבה מהם, הוא אומר שהוא נשבע שהוא יחזור, יחזור למה? כדי לקחת אותי? כדי להמשיך להתעלל בי או כדי שיראה שהוא השתנה? אני מקווה שהאפשרות האחרונה היא תהיה נכונה.
פגשתי את נוי בכניסה לבית הספר ועל פניי היא ראתה שאני מודאגת "מה יש? שוב חלום על אדוארד?" הינהנתי והיא נאנחה "את צריכה להתחיל לחפש אותו ולדבר איתו" הבטתי בה בתדהמה "את משוגעת?!" היא מיצמצה ואז הביטה בי במבט מופתע "למה לא? תגידי לו שאת כל הזמן חולמת עליו ו..." הבטתי בני שתמשיך ואז היא נאנחה "אולי את צודקת. אולי זה באמת לא רעיון טוב".
"אני חושבת שהוא עדיין מאוהב בי יותר מדי חזק" אמרתי ואז נזכרתי בשרשרת שהפלתי והרכנתי את ראשי ומשכתי באפי "הוא יצטרך להתמודד עם זה מתישהוא, לא?" אמרה נוי. על זה לא יכולתי לענות, קצת ריחמתי עליו "אני קצת מרחמת עליו" אמרתי לה והיא הינהנה "מבינה אותך אחותי. אחריי קר חזק בינכם קשה להיפרד תוך שנייה. תני לזה זמן" הבטתי בה מזועזעת "זמן?! כבר שנה אני נותנת לזה זמן!" ואז נוי ציחקקה ואמרה "כן נכון, כמעט שכחתי".
הסתובבתי אלייה ככה שגבי מופנה אלייה "נוי, נוי, נוי, אני לא יודעת כבר מה לעשות, אולי אני באמת אצטרך לחפש אותו"