אהבה ממבט אחרון 2- פרק 32

"אדוארד חי!" קראתי בשמחה והתנפלתי על אדוארד בחיבוקים, למרות שעיניו היו עצומות וסביבי שלושתן הפיות היו המומות לגמריי.
"אמ.. ג'וליאנה? אם אני לא טועה אני רואה את אדוארד שרוע על הרצפה בלי שום נשימה או כל דבר חי שצריך להיות אצלו" שמעתי את קולה של ריקי העדין והמנסה לעזור.
"היא אמרה שהוא לא מת עוד זה אומר ש..." ואז ליילה קפצה בשמחה ואמרה "זה אומר שאת יכולה להשתמש בקסם שלך כדי להציל את הנשמה שלו!". הסתובבתי אלייה ורצתי אלייה וחיבקתי אותה "את גאונה ליילה!" קראתי אבל עכשיו לא ידעתי מה לעשות.
"את נראת אבודה קצת" אמרה קרינה ואני הינהנתי "זה בגלל שאני לא יודעת מה לעשות". ליילה קרצה לי "אם היא אמרה לך שהוא לא מת אז זה נכון, 100 אחוז" חייכתי ואז שאלתי אותה "טוב אז... מה עושים עכשיו?" שלושתן החטיפו אחת לשנייה מבטים וחייכו.
-----
"בדרך כלל אומרים שהפגיעה של הסכין היא פחות כואבת מאשר מילים של "אני אוהב אותה יותר או שהיא לא אוהבת אותך יותר!" ובגלל זה אולי תנסי ללחוש לו שאת אוהבת אותו" אמרה ריקי ונראת גאה בעצמה וליילה וקרינה רק נחרו בבוז.
"זה לא יצליח!"
"כנ"ל!".
הנדתי בראשי באנחה "בואו ננסה כל אפשרות אוקיי בנות?" שלושתן הינהנו ואני נאנחתי, חושבת על המילים שאני עומדת להגיד עכשיו ואז התקרבתי אליו וראיתי מהצד איך שלושתן מחזיקות לי אצבעות ואז לחשתי לו "אדוארד אני אוהבת אותך יותר מכל אדם אחר". הוא לא זז, לא השמיע צליל ואז הפנתי אליהן מבטים וליילה רק קראה לעברי "אל תתייאשי! בואו נחשוב על משהו אחר".
הן נראו דיי עצובות במיוחד ריקי שהתעצבה שהרעיון שלה לא עבד. ניגשתי אל ריקי וליטפתי את שערה "אל תדאגי ריקי, הפעם אולי לא הצלחת אבל אני בטוחה שבפעם הבאה תצליחי" היא התעופפה בחלל החדר בשמחה ואז חזרה אליי ושאלה "את חושבת ככה?! באמת?!" הינהנתי וחיבקתי אותה "אני בטוחה בכך".
-----
עכשיו היה תורה של קרינה להציא רעיון "אולי תיכנסי לתוך הראש שלו ותנסי להעיר אותו בדרכים שונות". ליילה הנידה את ראשה באנחה ובו זמנית פלטה אנחה וריקי רק צחקה ואמרה "זה בחיים לא יעבוד! אני מהמרת על זה!".
משכתי בכתפיי "טוב, שווה לנסות" אמרתי ולקחתי את השיקוי מידיה של קרינה ולגמתי ממנו שלוש לגימות קטנות והרגשתי איך אני נעלמת משם, הייתה מן תחושה מוזרה כזאת כאילו רוח נכנסת בך, ורוח מאוד חזקה.
-----
הוא כבר היה מוכן, בידו החזיק את הסכין, מכוון יש לחזהו. "אדוארד, לא!" צעקתי והוא רק באיטיות הפנה את מבטו אליי ואמר "את לא אוהבת אותי, עזבת אותי" הוא קירב עוד יותר את הסכין שלו ורגע לפני שהסכין נכנס לחזה שלו צעקתי "אדוארד אני תמיד אהבתי אותך! בבקשה- תתעורר!".