אהב״ה | פרק 1| הצד של הדס

״אני לא מאמינה שאת אשכרה עוברת לעיר!״ חבקה אותי שירה, החברה הכי טובה שלי.
'כן, גם אני לא' חשבתי ושחררתי את עצמי לפני שאחנק מחיבוק הדוב שלה.
היא עזרה לי לסדר את כל החפצים שלי לשנה הקרובה בארגזים ומזוודה לשבוע הראשון. לפתע נשמע צפצוף מכונית מבחוץ ואני מיהרתי לפתוח את הדלת. עמד שם גבר בשנות החמישים לחייו.
״שלום את הדס?״ שאל אותי בחיוך.
הנהנתי בראשי, בוחנת אותו.
״אני חיים,״ אמר והושיט לי את ידו. העברתי את מבטי ממנו אל היד וחזרה. אבל לא לחצתי לו אותה. ״בכל אופן,״ הוא משך את היד חזרה ״אני בעלה של תמר. היא מחכה לך שם באוטו״, הוא הצביע לכיוון המכונית שמתוכה נפנפה לי אישה בסביבות החמישים גם. ״באתי לקחת את החפצים״ הוא הסביר. לא עשיתי כלום. שירה הגיעה והצילה אותו ממבוכה בלתי נעימה כשהראתה לו איפה הארגזים והכל. רוב החפצים שמורים אצל ענת, החברה של אמא שלי. הרהיטים הכבדים נשארו בבית. לפחות בינתיים. חיים סיים להעביר את הדברים למכונית ונכנס אליה.
״חסר לך אם אני לא שומעת ממך פעם ביום, מובן לך גבירתי הצעירה?!״ חייכה שירה וחיבקה אותי עוד חיבוק אחרון.
נכנסתי למכונית וחייכתי אל שירה. ראיתי שהיא התרגשה מזה שהראיתי איזושהי הבעה. בזמן האחרון אני לא עושה את זה הרבה. האוטו התחיל לנסוע והיא נופפה לי ודמותה החלה להתרחק עד שנעלמה יחד עם המושב המוכר שלי.הסתכלתי בחלון על הנוף שזז במהירות והתחלתי להזכרבמה שהביא אותי לכאן. זה היה לפני שבועיים. נסענו לחברים שלנו באוטובוס בגלל שהאוטו היה בתיקון. באותו בוקר הייתה מריבה ביני לבין שאר המשפחה שלי, יום טיפוסי בבית משפחת רוזנברג. כעסתי עליהם עדיין אז הלכתי למושב האחורי, רחוק מהם. הפעלתי את הMP שלי והתחלתי לשמוע מוזיקה. ואז היה אור גדול. אחרי זה מצאתי את עצמי בהתאוששות בבית חולים אחרי ניתוחים בבטן, ברגל ומעל הגבה. היה באוטובוס מחבל. הייתי בפיגוע טרור. בהתחלה ניסו להסתיר לי את גורל המשפחה שלי. הם מתו. השבעה הייתה החלק הכי קשה. הייתי היחידה שישבה עליהם. הסבים שלי מתו ממזמן וההורים שלי היו שניהם בנים יחידים. הרבה אנשים נכנסו לנחם ולא היה לי רגע של שקט ומנוחה. גם ראש הממשלה הגיע. יחד עם המצלמות כמובן.
״חברה נחמדה יש לך,״ תמר קטעה את המחשבות שלי.
הפניתי את המבט שלי אליה.
״היא מוזמנת לבקר מתי שבא לך,״ המשיכה.
את תמר הכרתי בשבעה. היא עובדת בעמותה לנפגעי פעולות הטרור, מחלקת נוער. מלווה פסיכיאטרית. ככה נפגשנו פחות או יותר. היא התלהבה ממני והחליטה לאמץ אותי לשנה הקרובה, עד שהחברים של ההורים שלי הסתדרו.  היא התלהבה יותר ממני וכל הזמן אמרה לי שהנה, סוף סוף תצטרף בת למשפחה. אחרי שישה בנים. האוטו נעצר ליד בית וחיים פתח לי את הדלת ״זה הבית חמודה!״ אמר ופנה להוציא את הדברים שלי.
נכנסנו לתוך הבית ושם תמר הושיבה אותי על הספה וערכה לי מפגש עם הבנים שלה. שלושה מהם נשואים, אחד אני לא יודעת והכי קרוב אליי בגיל הוא בצבא. התחלתי להרגע מזה שאין מישהו שיהיה בבית וינדנד לי ואז נכנס עוד מישהו.
נער בגילי...