אהובת הקצין -5

במשך ימים רבים וארוכים כל כך ,הרגיש ניק מדוכדך.מצפה לפגוש את ליסה.מבלי שהבחין בכך,הוא התחיל לחשוב עלייה.
חברותו עימה הייתה,קרן האור היחידה כעת בחיים שלו,אחרי ששרה עזבה אותו.
באחד הימים,כשישב במרפאה,מחכה לבדיקות..הוא שקע במחשבות.חושב על הניתוח,שהוא יצטרך לעבור בעתיד בכדי לסגור את החור, שבליבו.כשכן,המחשבות עלייה שיבשו מעט את בדיקת הא.ק.ג שעבר.הדופק שלו עלה באופן קיצוני.היה עליו להרגע,ולעבור את הבדיקה שוב. הוא חשב בעיקר,על ליסה.כשגם בערב,הוא הוסיף לחשוב עלייה,במקלחת.
הוא החליט,שהוא חייב לדבר איתה.
כשהיא קוראת בספר שלה,חמש דקות לפני כיבוי האורות.
"ליסה.."הוא קרא לה מהחלון..
היא ניסתה להבין מי קורא לה בשעה כזו.מציצה דרך החלון,עד שלפתע הבחינה בו.
"מה קרה?"לחשה..
"אני חייב לדבר איתך.צאי בקשה החוצה.."אמר לה.
כשהיא יוצאת..מתגנבת בחוצה,והוא מושך אותה אליו..מסתיר את שניהם.
"מה קרה? הכל בסדר?" שאלה.
"הייתי חייב לראות אותך.."לחש,בקול עדין.
"למה?"שאלה..
"תיראי.."החל לומר.."זה יראה לך קצת מוזר..אבל תקשיבי לי..," נאנח.
"אתה קצת חיוור.אתה מרגיש טוב? " שאלה..
"..אני..לא מסוגל."נאנח.
"אתה לא מסוגל למה?" שאלה.
"אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך,ליסה.."אמר שוב..מביט בה במבט,שהראה לה באמת כמה הוא פגיע כרגע.הוא התנשם,עיניו ברקו..כשנגע בפנייה..נושך את שפתיו.
ליסה שתקה,מביטה בו..לפתע,כל הקשיחות בו,נמחקה.היא הבינה,עד כמה הוא פגיע כעת.כל דבר,עלול לפגוע בו.היא פרצה את מעטה ההגנה שלו.הוא ישב קרוב אלייה..הלב שלו התחיל לדפוק,בקצב מכאיב.
כשהוא שולח ידו לפנייה ומלטף אותה.
"מדוע אתה..מדבר ככה?"שאלה..
"בגלל הלב שלי.."אמר ניק,מניח את כף היד שלו על החזה שלו,ואז הניח את כף ידה.."וואו,את מרגישה את זה.??"כאילו,חש מין דקירה קטנה,בליבו כשהביטה בו.
"אתה לא מרגיש טוב?" שאלה,"הנשימות שלך..הכל בסדר?"
"כואב לי.בגללך."הוא אמר.."הלב שלי דופק ככה בגללך,ליסה.את גורמת לו לפעום ככה."
"....מה?" ניסתה להבין..ולפני שהבינה מה קורה,היא חשה בשפתיו של ניק שנישקו אותה.לא הבינה עד כמה הוא מתרגש ונסער.
המומה למדיי,היא נשקה אותו בחזרה..זו הייתה הפעם הראשונה שגבר,נפתח אלייה בצורה שכזו.
המחשבות האלו עלייה,הלמות הלב,גרמו לו להבין.הוא מאוהב.הוא מאוהב בה.חרף הנסיבות.אלו,לא היו התראות על התקף לב שמתקרב,אלא אהבה.