אודאט-פרק 1-חלק ב

'איפו הדברים שלה לעזאזל?!' חשבה לילי.היא רצה לחפש את הדברים שאודאט השאירה על הספה אך לא מצאה אותם על הספה.היא התחילה לחפש בכל מקום שבסביבה ושוב רעידת האדמה התחילה.פתאום משומקום, צצו להם הדברים השטוטיים והיקרים של אודאט.לילי תפסה אותם והתחילה לרוץ לכיוון היציאה.באופק היא כבר ראתה אור יום, ופתאום האדמה התחילה לקרוס שוב.התחילו להיות בורות ולילי עקפה אותם במהירות ובפחד.לבסוף הגיעה ליציאה ואודאט חייכה אלייה "יש! הצלחת!" אודאט קפצה בשמחה.לילי נעצרה במקומה כדי לקחת אוויר ולצאת מהמקום החנוק הזה שהיה לפני כמה דקות הבית שלה, ופתאום הבור התחיל כאילו לעקוב אחריה ולהתקדם אליה.לילי זרקה את הדברים של אודאט במהירות לעברה ואז התחילה להופיע בור מתחת לרגליה.אודאט רצה אליה וניסתה למשוך אותה, אך היא הייתה כבדה מדי, ואז, ידיה של לילי החליקו מידה של אודאט ולילי התחילה להעלם מעיניה של אודאט ההמומות.
רעידת האדמה נפסקה והבורות נעלמו.אודאט נפלה על האדמה ופרצה בבכי.היא לבד! לגמריי לבד, בלי השף, בלי המרתות הקרציות שהיא העדיפה אותן עכשיו, בלי הבית שלה והחדר שלה.היא זרקה את כל הדברים שלה לצד בבכי.פתאום שמעה קול צעדים "תתרחקו! מי שלא תהיו!" קראה והיא שמעה שקולה חנוק.היא שמעה כמה צעדים מתרחקים ואז צחוק פרוע.אודאט העיפה את שערה לצד וזזה קצת לצד כדי לראות מי זה.היא ראתה ילד קצת גדול ממנה צוחק ומחייך אלייה.אודאט נעמדה בכעס "על מה אתה צוחק?! שאני לבד?! שאין לי חדר, מיטה, כלום?!" נבחה עליו.פתאום הוא השתתק.אודאט התיישבה בשקט וקיפלה את עצמה והחזיקה את רגליה ובכתה בשקט כדי שאף אחד לא ישמע.הילד עדיין הסתכל עלייה, דומם במקומו.
"אולי..אני יוכל לעזור?" שאל בחשש.אודאט הביטה בו המומה "איך לעזור? אתה לא יכול להעביר את הזמן אחורה.מה שקרה, קרה! זהו זה! אני אמות ברעב!" אודאט נעמדה פתאום ואספה את דבריה."שלום" אמרה והתחילה להתרחק ממנו בראש מורכן.
"רגע חכי!" קרא פתאום מאחוריה ורץ אלייה.אודאט נעצרה והסתובבה אליו "מה?" שאלה וסקרה אותו מכף רגלו ועד ראשו.
הוא חייך אלייה "קוראים לי אדוארד מממלכת אדם, אולי אוכל לארח אותך בממלכתנו?".