אני, את והעולם- פרק 2

קשה בטח לתאר את המראה המוזר הזה של מישהי רגילה, פשוטה אפילו לא יפה מספיק כדי להיחשב בסדר יושבת ליד אל יווני או משהו כזה, בקפטריית בית ספר. מוזר למדיי.
- - -
"אני... עברתי לפה עם אבא שלי" אמרתי.
"אה, איפה אמא?" מה אני עונה לו עכשיו אלוהים?
"אמ.. היא דיי לא נמצאת באזור כרגע" עניתי בחשש שאדיוט היה מבחין בו.
"לא באזור... הבנתי"
שתיקה. מביכה.
"תשמע..." לא יכולתי להמשיך את המשפט.
נערה צנומה וגבוהה מקושטת בבגדי מעצבים, שיער שטני ועיניים חומות בוהקות נכנסה לקפטריה.
"קחי נשימה" אמר לי טיילור, "תתכונני לפצצת אנרגיה מהלכת ושיטחית יותר מדי, זאת ג'סיקה"
"ג'סיקה?" שאלתי.
"ג'סיקה..."
מי לעזאזל זאת ג'סיקה?!
"אפשר בבקשה להקשיב?" הבחורה צרחה לעבר כולם.
"מעולה, טוב אז כולכם יודעים שאני בת 16 עוד כמה ימים, אז יש מסיבה בישוב מחר בתשע בערב במועדון של רני" קולות התלהבות נשמעו מכל עבר.
"כולכם מוזמנים, נתראה!" בקולה היה נשמע טון איום של מי שלא יבוא סופו יהיה מר. מר מדיי.
הקול של טיילור החזיר אותי למציאות.
"נו, אז את באה?" שאלה כל כך רטורית.
"יש לי ברירה?"
"לא"
"נהדר"
נשמע הצלצול.
"טוב אלי, היה נחמד להכיר אותך נתראה במסיבה של ג'סיקה." ענה והלך.
נשארתי לבד בשולחן, לא היה לי חשק לקום ולגרור את הרגליים שלי לעבר השיעור הבא. אני אני יבריז? לא, רעיון לא טוב על היום הראשון. אני חייבת להכיר פה מישהו. בדחיפות.