אני התאהבתי?

יום אחד, כשנכנסתי לכיתה, הסתכלתי על הילה, הילדה הכי חכמה בכיתה. היא הסתכלה עלי בחזרה, וחייכה. גם אני חייכתי, לא יודע למה, אבל הילדה הזאת גרמה לי להרגיש מוזר...
טוב נו, זה בטח כי הלכתי לישון מאוחר אתמול בלילה.
אבל, בכל זאת, כשהסתכלתי עליה שוב בשיעור, הייתה לי הרגשה שזה לא בגלל זה, היא פשוט הייתה, היא הייתה פשוט הילה.
הילה החכמה והמתוקה...נראה לי שהבנתי מה הולך פה, אני התאהבתי בה! מה? שאלתי את עצמי בראש, לא יכול להיות שהתאהבתי בה, אני.....אני רק מרגיש כלפיה רגש חיבה קטנטן...
אוקיי, אולי לא כל כך קטן-אבל לא גדול! אני לא יכול להתאהב בה, יש לי תוכניות אחרות!
וככה, בזמן שכל הכיתה למדה אנגלית, אני התווכחתי עם עצמי לגמרי בעברית. השיעור חלף לאט, אבל הוא עבר לבסוף. בהפסקה הלכתי ליעל, ה"מומחית באהבה".שאלתי אותה :"איך יודעים כשמתאהבים?"
"מה, התאהבת?" פערה יעל זוג עיניים גדולות.
"אני לא בטוח, אני לא יודע מה אני מרגיש" אמרתי.
"אוקיי, תגיד לי מה אתה מרגיש" התיישבה יעל והביטה בי.
"כאילו....כאילו.....כאילו שאכלתי את השוקולד הכי מתוק והכי טעים בכל העולם כולו!!!" עניתי לה בהתרגשות.
"אוקיי....רק שתדע, זה אומר שהתאהבת בה עד מעל הראש!" קבעה יעל, וגיחכה.
אמרתי לה תודה, והלכתי אל הילה. "אלוהים", התפללתי, "אם יש לי איפשהו אומץ בגוף, בבקשה תן לי אותו, כי אני מאוד אצטרך אותו עכשיו".
הלכתי להילה ואמרתי "היי" בקול ביישני מדי, לטעמי.
"מה אתה רוצה?" היא נשמעה עצבנית. כנראה שגיא, הילד הכי מקובל בשכבה, עצבן אותה."אממ...אני, אני,אני" גמגמתי, לא ידעתי איך בדיוק לומר לה שאני אוהב אותה. עכשיו, אמרתי לעצמי. "אני אוהב אותך!" דממה. הילה לא אמרה כלום, רק פערה את עיניה בתדהמה. "נו...." אמרתי, קצת בביישנות, והיא ענתה לי:
"אני...אני...אני גם אוהבת אותך! רק פחדתי להגיד לך, כדי שלא תצחק עליי...." הילה הורידה את הראש בביישנות.
"ואו!" חשבתי לעצמי, "גם היא אוהבת אותי!!" חיוך רחב עלה על פני, ואמרתי להילה: "אז בואי נהיה חברים!" היא חייכה-והסכימה.