בין ערביים| פרק שני

"מארי!, מארי!" קרא לי אחי הקטן, לורן. "מה לורן?" שאלתי אותו.

לורן, הוא בן עשר, הוא מעצבן לגמריי. הוא גם די מטומטם, כי פעם הוא האמין שאנחנו נשארים באותו גיל למשך נצח. זה קרה, לאחר שהוא ראה סרט עם חבריו, הוא היה אז רק בן שמונה. הם ראו,סרט על ערפד, שהוא בן שלוש-עשרה כבר חמש מאות שנה, והוא החליט לנקום בכולם. אחרי הסרט הזה, הוא הגיע הביתה בוכה. "מה קרה מתוקי?" שאלה אותו אמי. "אני לא רוצה להיות בן שמונה לנצח!" בכה לה. "בן שמונה לנצח? לא מתוקי, יש לך יום הולדת כל שנה!"
"אז אני אמות כמו כל בני התמותה?!?!" שאל. "לא! אתה יכול לבחור אם להתבגר, או לא, אבל אנחנו לא מתים! אי-אפשר להרוג אותנו." אמרה לו ברוגע, אך לי זה נשמע כמו קטע מסרט אימה...
"אפילו לא עם מים קדושים?" שאל בתדהמה
"אפילו לא עם מים קדושים, עם תקיעת מוט במוחנו או בליבינו, או בכל דרך שבני אדם המציאו..."
"יש! אני לא אמות!" קרא לורן בניצחון.

"מארי!" העיר אותי לורן מהזכרון המתוק שלי.
"מה לורן?" שאלתי אותו.
"אמרתי, שהיום אנחנו הולכים לבאר ההתפלה, ואת אפילו לא הגבת!" אמר. באר ההתפלה, זוהי הבאר שממנה אנחנו מקבלים מים קדושים, הם לא הורגים אותנו, הם חוזים לנו את העתיד, לגימה אחת ו- בום, אתה יודע מה יקרה לך בעוד עשרים שנה. כל אחד הולך לבאר ההתפלה חודש לאחר שמלאו לו שש-עשרה שנים כערפד, כל ערפד שיכול לבוא ולראות איך ערפדים בני שש- עשרה לוגמים מים ואז נכנסים לטראנס עמוק של עשרים ושלוש שעות וחצי, בא. היום, במקרה, זה יום ההתפלה שלי. אני מחכה לדעת מה יקרה לי בעתיד, אולי אפגוש את נסיך החלומות שלי?

לפני כשנה הייתי ביום ההתפלה של בן-דוד שלי הנרי, הוא ערפד מדרגה שלישית, הוא היה אמור להיות מדרגה חמישית אבל בגלל שסבא שלנו הוא בדרגה כל כך גבוהה אז הוא בדרגה שלישית, אמא של הנרי, היא חצי זומבית חצי בת תמותה, ואביו זה האח הבכור המאומץ של אבא שלי. ביום ההתפלה של הנרי, הוזמנו הקרובים של אמו, זאת אומרת זומבים. כאשר הנרי לגם מן המים הקדושים, דודתו הזומבית, מטילדה לא הבינה מה קרה וחשבה שהנרי התעלף, היא התחילה לעשות לו הנשמה מפה לפה, וכל המשפחה ניסתה להרחיק אותה ולהסביר לה שזה טבעי. אחר כך, הנרי סיפר לי על העתיד שלו הוא אמר שבעתיד הוא יתחתן עם בת אנוש, ותיהיה להם משפחה גדולה מאוד.