במבט אחד - פרק 9

נקודת מבט של שון:
יצאתי החוצה זועם,כעסתי ורתחתי,לא האמנתי שככה צעקתי עליהם,בעיקר עליה.רגשות אשמה לאט לאט התחילו להזדחל במורד גרוני,מאיימות לחנוק אותי.יותר מאשר כעסתי עליהם כעסתי על עצמי.איך יכולתי?איך הייתי מסוגל לשבת מול העיניים הכחולות שלה ולצעוק עליה שהיא עיוורת?איך?!
לפתע שמעתי חריקת מכונית.ראיתי את המכונית של אדם יוצאת מהמגרש חנייה של המסעדה ונוסעת.בתוכה ישבו אדם ומיקי,לא היה שום סימן לאיזבל. אוי לא,לאן היא הלכה?לאן היא כבר יכולה ללכת?
"מה עובר עלייך,שון קמבל?"שמעתי את מלמולה החרישי מאחוריי.במהירות הסתובבתי,מופתע ומבולבל מהעובדה שיש לה את האומץ לגשת אליי אחרי מרחץ הדמים שהעברתי שם.
"איזבל..."מלמלתי בשקט.דמעות עמדו בעיניה היפות,מאיימות לחרוך אותי מבפנים בצורה שרק הן יכולות.אותה שאלה המשיכה להסתובב בתוכי:איך?!
"תגיד לי,מה לקחת לפני שבאת לפה?אתה בכלל מודע למה שאמרת?"שאלה לא מאמינה.הורדתי את ראשי,לא מסוגל להסתכל עליה.
"אני...אני מצטער.התפרצתי עלייך.זה לא היה במקום."אמרתי והרמתי את ראשי.שמתי לב שכתפיה רעדו.אולי מקור,אולי מבכי.אי אפשר היה לדעת ממה אבל המראה השברירי שלה,עומדת מולי בקור העז של הלילה הקפוא,חסרת הגנות ומחסומים.פשוט...נשבר לי הלב.
"אני...אני לא הבנתי למה.ידעתי שאנחנו לא הכי מסתדרים בעולם אבל... לא ציפיתי ממך לצעוק ולשאוג עליי.חשבתי שלפחות אנחנו ידידים...עכשיו אפילו זה לא??"
גלגלתי את עיניי בעייפות.אחרי כל הנאום המטורף הזה היא עדיין לא הבינה?באמת?!
"את יודעת מה?התכוונתי לכל מילה ממה שאמרתי.אני באמת חושב שאת עיוורת ואטומה ואני גם חושב שזו בחירה שלך.את מעדיפה לראות את הדברים בדרך שלך.את כל כך מאמינה במה שאת רואה עד ש...עד שאת מפספסת דברים ממש חשובים."
"כמו מה?מה אני כבר יכולה לפספס?!"התנפלה עליי בזעם.
"את מפספסת את העובדה שפעמיים אמרתי לך שאני אוהב אותך!"
לפתע היא השתתקה.נשארה בהלם.פיה נפער מעט,כאילו היא התכוונה לומר משהו אך שום קול לא יצאה מפיה.עיניה התרחבו מעט,מבליטות את הכחול שמיים בעיניה.היא צעדה צעד אחד קדימה,וחזרה לאחור.שתי צעדים קדימה אליי ושלושה לאחור.צעד אחד גדול אליי והיא נשארה במקום.עומדת איתנה עם פה פעור לרווחה ועיניים תמוהות.אך,איך אהבתי את ההפתעה שיצרתי.
"אתה...אתה אוהב אותי?"שאלה לא מאמינה.היא כבר הפסיקה לרעוד וגופה הקטן התרגל לקור.
"כן.מהפעם הראשונה שראיתי אותך התאהבתי.זה...זה היה כמו בסרטים. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני...שאני סתם חולם אבל...לא יכולתי להימנע מלחשוב עלייך,כל דקה,כל שנייה.זה שיגע אותי שאת מתייחסת אלי בתור ידיד. הרגשתי שאני חסר תועלת.שכבר לא צריך אותי.שבחיים לא תסתכלי עליי מעבר למישהו לדבר איתו.ואז גם זה עבר.את הפכת להיות החברה של אדם ואני התפוצצתי מזעם.כעסתי ורתחתי כי הוא זכה בך.הוא זה ש...שמנשק אותך.אז הוצאתי כל הזעם הזה עלייך.ורק על זה אני מצטער.את לא היית אשמה ואני הרגשתי כל כך חרא עם עצמי עד שהייתי חייב להרחיק ממני את כל העולם.כולל את הדבר היחיד שאני אוהב.אז...אני מצטער ו...ואני מקווה שפשוט נישאר ידידים כי אני יודע שאת אוהבת את אדם ולא רוצה לפגוע בו."