החיים על פי קים- פרק 14

---
"קים! קים, קומי מתוקה" ניערה אותי אמא וליטפה ברכות את פניי
"ממ..מה? איפה אני?" שאלתי מבולבלת והסתובבתי בעיפות לצד השני
"נו קים, כבר מאוחר!" אמרה אמא וניערה אותי חזק יותר
פתחתי עין אחת והסתכלתי על חדרי המוצף אור שמש מסנוור
"מה השעה?" מלמלתי מנומנמת ונסיתי לקחת מאמי את השמיכה
"השעה כבר 10:30, מאוחר מאוד!" ענתה אמא והנידה את ראשה בצער.
עכשיו פתחתי את שתי עיניי והסתכלתי עליה בכעס
"אוי נו באמת!" רטנתי וחטפתי את השמיכה מידה בכוח
כסיתי בזה את פניי עד למעלה ועצמתי את עיניי- למה היא לא יכולה לתת לי לפחות בשבת לישון עד מאוחר??!! אעאעא אני משתגעת!
אמא קמה ממטתי וצעדה לכיוון הדלת- אני לא מאמינה שהיא לא רבה איתי על השמיכה!! יאיי!!
"קים, אני דורשת ממך לקום במהירות, להתארגן ואז לרדת למטה לאכול עם אחייך ארוחת בוקר. אין לי כ"כ הרבה זמן כי אני צריכה לצאת לקניות עם אמנדה, אז את אחראית היום להעסיק את ריין.תתנהגו יפה!"
"אבל קבעתי היום---" "שום אבל! יש לך 5 דקות להיות למטה, להתראות מתוקה" קטעה אותי אמא ויצאה מהחדר.
נאנחתי והתישבתי על המיטה כשאני משפשפת את עיני
--"וקים..." הופיעה פתאום אמי בשנית "מה?"
"תנסי בבקשה שלאריק לא יהיו סיבות מספיק טובות להוציא לך את שתי העיניים, אוקי?"
ביקשה אמא בחיוך משועשע ונעלמה.
"אני לא מבטיחה שום דבר!!" צעקתי אחריה אבל כנראה שהיא כבר לא שמעה...
קמתי ממטתי בעצלתיים והתארגנתי, לאחר מכן ירדתי למטבח ומצאתי את ריין יושבת עם קערת דגנים מפוצצת (בחיי, איך כל זה נכנס לבטן הקטנה שלה?!) כשממול פרצופה נחה לה חוברת קומיקס מוזרה והיא קוראת בשקיקה. אריק לעומתה סמס בפלאפון שלו במהירות כשחיוך דבילי לחלוטין (טוב, אי אפשר להאשים אותו... הוא אריק לעזאזל! הכל דבילי אצלו) מרוח לו על הפרצוף- כנראה שהוא סמס למריסה... בעעעע...
"בוקר טוב אחי היקרים!" ברכתי אותם בעליזות ותפסתי מקום ליד ריין
"אז...ריין..." אמרתי באטיות ומשכתי מידה את החוברת
"קיייים!! תחזרי לי אותההההה!" צרחה ריין בחימה והחטיפה לי מכות בזרוע
"טובבב... תרגעי כבר מכשפה קטנה!" צחקקתי והחזרתי לה את החוברת.
בסה"כ נסיתי לפתח שיחה ידידותית...
קמתי ממקומי ופתחתי את דלת המקרר בתנופה
"חבל שריין לא רוצה לדבר איתי, רציתי לקחת אותה לגלידריה... טוב נו, נלך עם מגי" אמרתי לעצמי בקול כדי שגם ריין תשמע ולקקתי את מכסה המעדן בצער מזויף
"מ...מה? גם אני רוצה לבוא!" התעוררה ריין מחוברת הקומיקס המטופשת שלה והסתכלה עליי במבט מתחנן
"חבל מאוד" מלמלתי בחיוך מרושע וטבלתי את האצבע שלי במעדן
"די קים! אני גם רוצה ללכת! אמא אמרה שאת אחראית עליי היום!" יללה ריין בקול בוכים כאשר התישבתי לידה.
"בואי נראה, אולי אני כן אוכל לקחת אותך... בתנאי אחד..." הרהרתי ביני לבינה בחיוך ערמומי
"מה התנאי?" שאלה ובעינה ראיתי זיק של חשד
"בתנאי שתביאי לי נשיקה על הלחי" בקשתי והסתכלתי עליה בשעשוע. ריין גלגלה את עינה ונשקה לי על הלחי
"ועכשיו כאן" אמרתי והצבעתי על הלחי השניה, ריין נשקה גם אותה
"ועכשיו תביאי לי חיבוק גדוללל" בקשתי שוב ופרשתי את ידיי לצדדים
ריין חיבקה אותי וכך נשארנו כמה דקות
אולי זה נשמע לכם כמחווה מוזר מצידי אבל אני אוהבת את ריין, למרות שאני לא ממש מראה לה את זה... היא עדיין אחותי הקטנה והמתוקה שאני כ"כ אוהבת...
התנתקנו מחיבוקינו והסתכלתי עליה ברצינות
"ועכשיו, מכשפה קטנה, עופי להתלבש. יוצאים בעוד 10 דקות"


****************

"אז בקיצור, לילי אמרה לי שזה דומה לדובון בצבע ורוד ואני אמרתי שזה בצבע סגול, ולכן היא החליטה לריב איתי ובגלל זה אנחנו לא מדברות עכשיו, הבנת?" שאלה אותי ריין בעינה הגדולות והאפורות.
"מממ" "עניתי" בהנהון קל בראשי ונשענתי על כף ידי בעיפות
"ואז בקיצור... בלה בלה בלה..."
ריין הזאת יודעת להיות ממש קרציה לפעמים! כאילו ממש מענין אותי למה היא רבה עם החברה הדו מפלצתית שלה... בחיי, תהרגו אותי!
במקום להקשיב לריין המפטפטת סקרתי את הגלידריה במבט שאנן ושחקתי עם הכפית שהיתה תקועה בתוך כוס הגלידה שלי... משועממת...
"היי קים, הנה החבר החמוד שלך" ניערה אותי ריין
"החבר שלי? מה? איפה?" התבלבלתי לרגע והזדקפתי בכסאי, ריין צחקקה והצביעה לכיוון הכניסה
.... דימן עמד שם....
"היי! זאת לוסי!" זעקה פתאום ריין משמחה וקפצה מכסאה
"מה? מי זאת לוסי?" התבלבלתי יותר ונסיתי לראות מי זאת הילדה הקטנה שהצטרפה לדימן
ריין המשיכה לרוץ לכיוונם של דימן ולוסי וחיבקה אותה חזק, לוסי חייכה אליה בבישנות ודימן הסתכל על שתיהן בחוסר הבנה, קמתי מכסאי והתקדמתי לכיוונם
"ריין! מה את עושה?!" גערתי בה ואחזתי בכתפיה כשאני מרחיקה אותה מדימן ומה"לוסי" הקטנה שהיתה איתו
"קים, תכירי זאת לוסי, החברה העשירית הכי טובה שלי" הציגה ריין את לוסי בגאווה והבזיקה אליי חיוך. הסתכלתי על היצור ששמו "לוסי" ואז העברתי את מבטי אל דימן שעמד והסתכל על המחזה הזה לא פחות מבולבל ממני
"אחותך?" שאלתי
"אחיינית" תיקן אותי
"קים, נכון שאת מסכימה שנשב ביחד ונאכל גלידה עם לוסי?" שאלה ריין והסתכלה עליי במבט מתחנן
"אממ... אבל... אממ... אנחנו... אהה... הולכות עכשיו..." גמגמתי ונסיתי להתחמק ממבטו של דימן
"הביתה?!" נחרדה ריין
"אממ... לא, לאיפה שתרצי" עניתי בהכנעה כשנזכרתי שאני צריכה לעשות לריין "יום כיפי"
"אז אפשר לנסוע לפארק!" קפצה לוסי וחיבקה את מותניה של ריין
"אממ... אם זה בסדר מצד הדוד שלך" השבתי בהדגשה והסתכלתי על דימן שעדין לא הוריד את מבטו ממני
"שיהיה" ענה באדישות ועיניו הירוקות- אפורות היו בהירות מתמיד...

****
---- אז אחרי שיצאנו מהגלידריה עם הספקת גלידת תות ל13 שנה לפחות, נסענו ברכב של דימן לפארק הגדול שמחוץ לעיר.
לעזאזעל... תשכחו מזה שאמרתי שאני אוהבת את ריין...
אני שונאת את ריין
אני שונאת את לוסי
אני שונאת פארקים
אני שונאת גלידת תות
ואני ממש אבל ממש שונאת את דימן ששם שירי קאנטרי מעצבנים...
מאחורינו לוסי וריין פטפטו כמו שתי זקנות שלא התראו 50 שנה, אני ודימן שתקנו רוב הנסיעה חוץ
מכמה מילים שהחלפנו בנינו כמו:
"תגידי להם שיסתמו כבר"
"למה דווקא אני?"
"כי זאת אחותך"
"אבל זאת גם אחיניית שלך"
"טוב, אני לא יכול להפסיק שיחה של שתי בנות קטנות, תעשי את זה את!"
"למה שבסוף יבואו לבכות לי שאני האחות הכי רעה בעולם?"
"פשוט תשתיקי אותן!"
"לא רוצה!"
"קיםםם!! אני נוהג לעזאזל!"
"לא איכפת לי!"
"אוחחחח אני שונא אותך!"
"לא איכפת לי!"
"סתמי כבר"!
"לא איכפת לי!"
"דייי!"
ננה בננה לא איכפת לי!"
"אעאעאעאעא!!"
כן... משהו כזה....
נכנסנו לפארק אחרי שדימן החנה באחת החניות. למזלי הפארק היה חצי ריק- משהו טוב שקרה לי היום... התמקמנו על איזה ספסל רעוע וריין ולוסי רצו לשחק במתקנים.
אני ודימן ישבנו אחד ממול השני וכל אחד הסתכל על נקודה מסוימת באוויר
"אממ... נחמד מצידך לשמור על האחיינית שלך" מלמלתי פתאום ושחקתי עם אצבעותיי בשעמום
"גסתי בחדר לידה עכשיו, היו חייבים שמישהו ישמור עליה, ונחשי את מי נידבו? אותי!" הסביר לי דימן בשעשוע ונשען על גב הספסל.
"אהה... מזל טוב" לחשתי והרמתי את מבטי אליו, דימן סקר אותי ברצינות והעביר את אצבעותיו הארוכות בשערו השחור והגולש.
"אז מה את חושבת על התחרות הגדולה שהולכת להיות?" שאל פתאום וגרם לי לאבד את המילים.
יותר מיומיים אני מנסה לשכוח מהתחרות של בי"ס שלנו ולהשלים עם המצב שאני לא מצטרפת, ועכשיו כשסוף סוף הצלחתי איכשהו להעביר את התחושה המרה הזאתי דימן בא והזכיר לי אותה!
"א...אני... אממ... אני לא... חושבת שאני אממ... אצטרף..." מלמלתי במבוכה ונשכתי את שפתי התחתונה בכאב
"מה? למה?" שאל בפליאה
"ככה, כי אין מצב שיעבירו אותי" השבתי בעצבות
"את אפילו לא תנסי?" ניסה לשכנע אותי בכל זאת
"לא".
דימן שתק והסתכל עליי בתדהמה
"את חייבת לנסות קים, אני חושב שאת... אממ... יכולה להצליח"
צחקתי קלות והסתכלתי עליו בשעשוע "אני? יעבור? מה אתה רציני??"
"כן, דהה, אני תמיד רציני" אמר וקרץ לי בשובבות
צחקתי בעליזות ונשענתי על גב הספסל בשילוב ידיים כשאני מסתכלת עליו, שנינו בחנו אחד את השניה בחיוך משועשע
"אתה מסכים שאני אבחן עד כמה רציני אתה?" שאלתי בהתגרות
"בסדר, איך בדיוק?" הסתקרן דימן וחיוכו התרחב מרגע לרגע
במקום לענות לו התכופפתי לאדמה ואספתי בידי חופן חול
"מה את עוש---" אבל לפני שדימן הספיק לגמור את שאלתו זרקתי לעברו את החול בידי בחיוך מנצח
"קים, את כ"כ הולכת לשלם על זה עכשיו..." לחש דימן כשהוא מסיר באטיות מפרצופו את גרגירי החול שהיו על פניו
צחקתי וקמתי מכסאי כשאני בורחת ממנו, דימן קם במהירות ורדף אחרי
"אתה לא תצליח להשיג אותי!" צעקתי לו כשאני מצחקקת. רצתי הכי מהר שאני יכולה, אפילו לא ידעתי לאן, שערי התבדר ברוח הקלילה שנשבה ופיזרה אותו, נשימותיי הלכו ונעשו כבדות יותר מרגע לרגע.
"תחזרי הנה קים!" המשיך דימן לצעוק לעברי כשהוא רץ במהירות
עברנו את המגלשות והנדנדות והגענו למקום יפייפה מכוסה בדשה ירוק ורענן
"תיכנע דימן!" אמרתי לו כשאני ממשיכה לרוץ בלי הפסקה
"בחיים לא!" ענה הוא ולפי הד קולו הבנתי שהוא ממש קרוב אליי
"אדיוט"
אבל כשאשר המשכתי לרוץ נתקלתי בטעות באבן קטנה שהיתה שם ומעדתי על ברכיי.
"אווו'ץ! לעזאזל!"
דימן השיג אותי והתכופף לעברי "את בסדר קים?" שאל בדאגה כשהוא מתנשף מריצתו המהירה
"כן... אני... בסדר..." התנשמתי ונשענתי על ברכיי ועל כפות ידיי כשאני מנסה כמה שיותר להכניס אוויר לראותיי
"יופי, אז אם כך..." מלמל דימן וזינק עליי כשהוא משכיב אותי על הדשה הרך ..." בואי נראה מה אנחנו צריכים לעשות לך עכשיו"
"מה? דימן לא! עזוב אותי!" התבלבלתי ונסיתי להתנגד לו, אבל הוא היה חזק ממני, הוא תפס בזרועותיי שניסו להדוף אותו ורכן מעליי
"את משהו, את יודעת?" שאל והתחמק מסטירה שכמעט העפתי לו לפרצוף
"כן! אני יודעת! ועכשיו תעזוב אותי!" צעקתי עליו ונסיתי להתנגד כשתפס שוב בזרועותיי
דימן רק צחקק בחיוך שובב
"לא לא לא חמודה שלי, עכשיו הגיע הזמן שבו אני אתנקם בך סוף סוף"
"מה אתה הולך לעשות לי?" שאלתי בחשש קל ולרגע הפסקתי מלנסות להשתחרר ממנו
דימן חשב לרגע ואז חזר והסתכל עליי "אני מקווה שאת אוהבת לאכול דשה"
"לא לא לא! עזוב אותי!" התחננתי ונסיתי לבעוט בו, דימן צחק ותלש כמה גבעולים מהאדמה
"פה גדולללל" אמר וניסה איכשהו לפתוח לי את הפה שסגרתי חזק
"תיזהרי קים, בסוף אני אצטרך לדגדג אותך" איים בחיוך מרושע וניסה להחדיר את הגבעולים מבין שפתיי, נערתי את ראשי לצדדים בחוזקה והוא התחיל לדגדג אותי קלות בצלעות.
הבלעתי את צחוקי שאיים להתפרץ והתפתלתי כמו משוגעת כשאני צורחת בלי קול.
"נו קים! תפתחי כבר את הפה!" צחקק דימן כשראה אותי מתפתלת מהדגדוגים שלו כשהפה שלי *עדיין* סגור בעקשנות
"טוב, אני מוותר" אמר לבסוף והשליך את הגבעוליים הצידה.
הסתכלתי עליו בחשד קל, מנסה לראות מה התוכנית הבאה שלו, אבל הוא רק נשכב מעליי והסתכל עליי בחיוך
"קים" לחש לאוזני ברכות
"מה?" שאלתי מהופנטת
זה היה רגע מוזר ביננו, לא ידעתי להגדיר מה אני מרגישה כלפיו באותו רגע....
לא אהבתי אותו
אבל לא שנאתי אותו...
מה בדיוק קורה לי בפנים? עמוק בתוך הלב? מה אני מרגישה כלפיו לעזאזל??!
התחושה הזאת הציקה לי, לא ידעתי לזהות מהי....
"אני שונא אותך..." המשיך ללחוש ועצם את עיניו בחיוך, כשפתח אותן בחזרה הבזקתי אליו חיוך שובב "כמה אתה שונא אותי?"
"המון"
"כמה המון?"
"המון המון"
"כמה זה במספרים?"
"ממ... משהו כמו מליוני טרליוני שנאה כלפייך"
"אווצ'י, זה כואב"
דימן צחקק וקם מעלי, הוא התגלגל לצידי ונשכב לידי
"וכמה את שונאת אותי?" שאל והסתכל על פניי
"ממ.. מליוני טרליוני כפול מליוני טרליוני... משהו כזה" עניתי והחזרתי לו מבט
"טוב לשמוע" לחש וסידר את שערו השחור שנפל על מצחו בצורה מושלמת כ"כ...
אחממ'... אמרתי "מושלמת" עכשיו?!
לא! התכוונתי שזה היה לא מושלם! אוחחחחח מה קורה לי לעזאזל?!
"טוב, בוא נחזור" אני אומרת וקמה מהדשה, ניערתי את מכנסיי הגינס הצמודות שלבשתי ואת החולצה הכתומה עם השרוולים הקצרים והתקדמתי לספסל שעליו ישבנו, שמעתי את דימן צועד מאחורי, הסתובבתי אליו פתאום והוא נעצר בשאלה
"אתה בא תחרות עד לספסל?" שאלתי בחיוך מתגרה
"ממ... אני המנצח!" צעק והתחיל לרוץ כמו מטורף עוד לפני שאמרתי "היכון הכן צא..."
"היי חצוף! חכה לי!" צעקתי ורדפתי אחריו, דימן צחקק והגיע למקום לפני
"חתיכת..." סננתי מפי ונתתי לו כאפה בזרוע, ריין ולוסי שראו אותנו רצו לעברינו בצחקוקים
"ראינו אותכם מתנשקים" אמרה לוסי במנגינה מעצבנת והסתכלה על ריין בחיוך שובב
"מה?! לא! אנחנו בכלל לא התנשקנו!! איכסססס! למה נראה לכן!! בעעע! בחיים לא!!" מחיתי בהסמקה כשאני לא מבינה בכלל ממה יש לי להסמיק כ"כ...
דימן צחקק, הוא תפס אותי בצוואר ופרע את שערי בהתגרות "היא היתה מתה לנשק אותי" אמר ללוסי ולריין כשהוא עדיין מבלגן את שערי הסבוך
"לא! די! לא נכון! אוףףף תפסיק!" התעצבנתי והעפתי את ידו משערי
"בואי ריין, חוזרים הביתה" אמרתי בנוקשות וגררתי את ריין מאחורי.


------- מקווה שנהנתן -------
------- המשך בקרוב -------
(משהו כמו מליון שנה... מוחעחעחעחע!)