החיים על פי קים- פרק 8

"אתה מטומטם"
"את מטומטמת"
"אתה אדיוט"
"את אדיוטית"
"אתה תינוק מגודל"
"את תינוקת מגודלת"
"אוף، תסתום כבר!"
"תסתמי את"
"בעעע... אני שונאת אותך כ"כ!!"
"בעע- בעצמך...!"
"אדיוט"
"כבר אמרת את זה... תחדשי את הלקסיקון שלך מותק"
"אוף! אני שונאת אותך!"
"גם את זה כבר אמרת..."
"יופי! לא איכפת לי!!"
"מפונקת"
"טיפש"
"מפגרת"
"פסיכופט"
"משוגעת"
"מטורף"
"אוחח...תפסיקי כבר"
"תפסיק אתה!"
"לא רוצה! אני ביקשתי ראשון!"
"תינוק מגודל ומטומטם שכמותך!!"
"יווו، אני שונא אותך!"
"תודה"
"על מה?"
"על זה שאתה שונא אותי"
"מה? זה מחמיא לך??!"
"פחות או יותר..."
"יוו، את אדיוטית"
"אתה אדיוט"
"סתמי כבר!"
"סתום בעצמך"
"אהההה!! את משגעת אותי!!"
"אני כ"כ שמחה!"
"קים، אם את לא סותמת בזה הרגע אני מוריד אותך *כאן*!!!"
"יופי... בדיוק הגענו לבית שלי..."
- ככה בערך התנהלה השיחה "התרבותית" שלי ושל דימן כשהוא החזיר אותי ברוב "טובו"
לבית שלי...
רק חבל שהאיום הקטן שלו לא עבד...
לפני שפתחתי את דלת הרכב שלו ( שד"א אני חייבת לציין שהמכונית השחורה והמטריפה שלו בכלל לא הרשימה אותי... אוווח.. על מי אני עובדת?? - אני משוגעת על מכוניות שחורות...!!)
דימן עצר אותי בידו "קים ، חכי שניה"
"מה?" שאלתי בעיפות והעפתי את ידו מידי
"חכי" חזר שוב.
שתקתי וחיכיתי...
"אוקי חיכיתי - מה אתה רוצה עכשיו?" שאלתי שוב בחוסר הבנה
"אני רוצה לומר לך משהו..." מלמל בהרהור ותופף על ההגה בחוסר סבלנות
"... ואתה פשוט צריך לסדר את המילים בשכל המצומצם שלך..." עניתי במקומו בגיחוך - יש! הצלחתי לרדת עליו!!!
"חה חה- מצחיק מאוד" פנה אלי דימן וצחקק בזיוף، לשמע צחוקו המדומה פרצתי בצחוק קליל ולקחתי את תיקי על כתפי " היה מאוד נעים לפגוש אותך، ואתה יודע שכשאני אומרת `מאוד נעים` אני מתכוונת ל` זה היה הסיוט הכי גדול של חיי` כן? זה ברור، נכון?" שאלתי בשעשוע לפני שיצאתי מרכבו.
דימן הסתכל עלי ברצינות ושתק
"טוב، כנראה שאצטרך להגיד לך את זה בפעם אחרת..."
"מה רצית להגיד" הסתקרנתי
"כלום" השיב ביובש
"אהה... המח בגודל פיסטוק שלך עדין לא סיים לסרוק את כל מה שרצית להגיד לי??
מה، נגמר לך הזיכרון?? להלוות לך קצת??" התלוצצתי - ואוו!! זה היה כ"כ כיף!!
דימן הסתכל עלי במבט זועף אבל בעיניו יכולתי לראות זיק של שעשוע
"יאללה، עופי לי כבר מהרכב" אמר והתאפק שלא לחייך
"תאמין לי שלא התכוונתי להשאר כאן" השבתי ונעמדתי מחוץ למכונית، טרקתי את דלת הרכב והתקדמתי לעבר הבית שלי، דימן צפר מאחורה ואני הסתובבתי בשאלה
"אני שונא אותך קים!!" צעק מהמכונית כדי שאשמע
חייכתי והוצאתי לו לשון، הוא צחקק והתחיל לנסוע.
הסתכלתי אחרי הרכב שלו עד שנעלם בסמטה חשוכה