הכל מההתחלה-2

אני רואה את העתיד.זה לא ד ז'ה וו,זה עתיד,כי אני רואה את עצמי גדולה ואת החברות שלי ואת כולם,ואני יכולה להנות עם זה ולשחק עם זה,אבל זה בא מעצמו,לא שאני אומרת:בלי לראות אם קיבלתי מאה במבחן או משו פשוט...רואה את העתיד.
אמא שלי אומרת שאני דומה לה מאוד כי צבע העיניים שלי כחול כמו ים והשפתיים שלי אדומות כמו דובדבן,אמא שלי אומרת שאני דומה לה כשהייתה קטנה ואני כאילו היא השנייה.
כל פעם כששמעתי את זה גל של שמחה ואושר הציף אותי.
איייייייייי!!,פתאום התעוררתי מהמחשבות שלי וגיליתי שנתקלתי בעמוד.
מהצד השני של הרחוב ראיתי את ליאן ושלי הולכות ביחד ומפטפטות,צוחקות,נהנות.הלוואי שלי הייתה חברה כזאת...פתאום ליאן שמה לב שאני הולכת בצד השני של הרחוב ותשומת ליבן נפנה אליי.הן ציחקקו ופנו לרחוב שלהן.
שלי וליאן היו שכנות והן מכירות אחת את השניה מגיל חמש.בגלל שאני עברתי דירה לפה ועברתי בית ספר בתחילת השנה אני לא מכירה אף אחד ואני לבד וקשה לי להתחבר עם השאר.
אולי בגלל זה אלוהים נתן לי לראות את העתיד.בחיים לא.

"היא כזאת לוזרית" אמרה ליאן.
"כן בהחלט,היא שנה איתנו והיא הולכת לבד!" ציחקקה שלי.
"מעניין מה "הסוד" שלה" ציחקקה איתה ליאן.
"אנחנו צריכות להכיר אותה יותר לעומק לפי דעתי" אמרה שלי פתאום.
"את צוחקת?!,בחיים לא"
"אבל למה?"
"נראה.אולי אחרי שהיא תגלה את הסוד"
ליאן בהתה ברחוב ונעצרה פתאום.
"מה קרה?" שאלה שלי.
"גל!,גל!,בדיוק!" קראה פתאום ליאן.
"מה?,איזה גל?,על מה בדיוק את מדברת?!" קראה בחזרה שלי