המלאך הפרטי שלי - פרק עשרים ושמונה

אני ומיטשל הסתכלנו אחד על השנייה בחשדנות. היה לי ברור שריתוק עם מיטשל זה הדבר האחרון שאני רוצה. אני מנסה להתרחק ממנו, לא להתקרב אליו!
"בוא, נלך לכיתה. יש שיעור." אמרתי בשקט, מחליטה שלפחות אנסה להיות נחמדה.
"ראיתי את המורה נכנסת לפני עשר דקות לכיתה, את רוצה עוד ריתוק?" הוא גיחך בשחצנות. ההתנהגות שלו ממש הקשתה עליי להיות נחמדה.
"אני לא הולכת להבריז משיעור, מיטשל." סיננתי, לא מבינה איך הוא יכול להיות כל כך... קל דעת.
"למה לא? תחשבי על זה בתור טרום ריתוק. נהיה פה, במקום בשיעור, וזה יהיה מן... הכנה לריתוק. הרי אני צריך הכנה לשעת סיוט איתך."
"וואו, ולחשוב שעוד היום בבוקר חשבתי שיש איזשהו צד נחמד בך."
"יש בי צד נחמד, אני רק לא מוציא אותו כשטום בסביבה."
"מה יש לך נגד טום? עד לפני שבועיים הייתם דבק. זה היה מגעיל להסתכל עליכם מרוב שהייתם דבוקים אחד לשני."
"הוא מעצבן. הוא אידיוט. הוא לא מבין רמזים. הוא לא קולט מה אומרים לו. זה כל מה שאני צריך כדי להיות לא נחמד אליו."
"זה ממש מפגר. טום הוא בחור ממש נחמד, אתה צריך ל-"
"מאיפה לך לדעת שהוא בחור כזה נחמד? את מכירה אותו שלוש שעות. כל אחד נראה נחמד אחרי שלוש שעות היכרות."
"אני מאוהבת בו, מיטשל."
"אני יודע שאת מאוהבת בו, איזבל."
"בגלל זה אני חושבת שהוא נחמד."
"האהבה שלך אליו לא נותת לך סיבה לחשוב שהוא מושלם, כשהוא ממש לא ככה."
"הוא לא אמור להיות מושלם בשבילך, מיטשל, או מושלם בשביל העולם, או מושלם בשביל... אני לא יודעת מי. הוא מושלם בשבילי, וזה מה שחשוב."
"הוא לא מושלם בשבילך! הוא לא מגיע לרמה שלך בכלל!"
"כי הרמה שלי כל כך נמוכה! רק לדבר איתו זה הישג! אתה לא מבין שזה מה שאני רוצה?! כשאני מדברת איתו, כשאני מסתכלת עליו, זה כאילו כל הצרות שלי נעלמות. זה כאילו... זה כאילו אני מסוממת. ובצורה הטובה. כי אני שוכחת מכל הדברים הרעים בעולם, מכל החרא שיש במקום שאני גרה, מכל... מכל הזבל שאני סובלת כל יום! אני שוכחת מזה, ובדיוק בגלל זה הוא מושלם! כי הוא זה שגורם לי לשכוח!"
"את לא אוהבת אותו, איזבל! את רק רואה בו ככלי בריחה שלך!"
"אז אני לא אוהבת אותו. מה זה משנה לך? מה אכפת לך כל כך? מאז שנכנסת לחיים שלי אתה רק מתערב בהם! תפסיק להיות כל כך... מגעיל, תתחיל לחשוב על אחרים במקום על עצמך."
"אין לך מושג כמה אני מקריב מעצמי! כמה אני דורך על עצמי כדי שלאחרים - לא! כדי שלך - יהיה טוב! אין לך מושג כמה אני מתאפק, מרסן את עצמי מלצרוח ולהגיד לך את כל הדברים שאני מנסה לשמור בתוכי במשך... אני לא יודע כמה זמן."
"מה אתה רוצה להגיד לי? מה אתה מנסה כל כך לשמור?" שאלתי בהתרסה, נחושה בדעתי לרדת לשורש העניין.
"יש סיבה למה אני לא רוצה להגיד לך את אותם דברים."