הפנימייה-פרק 1

התהלכתי בתיכון והרגשתי שאני מתעלפת לאט לאט ופתאום נחבטת בחוזקה.
פקחתי את עיניי וראיתי את עצמי שוכבת על הרצפה מדממת.
שיואו!,אני כבר מאלך!!,טוב צדקתי בכל הריבים שאני מאלך ולא שטן...
אף אחד לא שם לב שאני מדממת?!,אף אחד?!.
כולם מחפשים אותי,קוראים לי,אבל הנה אני שוכבת!!!,הנה הנה!!,תסתכלו!!,פה למטה!!.
מה קורה?!,מה אני רוח?!.
פתאום הרגשתי שאני נופלת ומתעוררת מדממת.
"נו באמת עד שהפכתי למלאך..." מלמלתי.
הרגשתי שהמסדרון מתחיל להעלם לאט לאט.
"לאאאאאאאא!!!!!" צרחתי ויצא לי ציוץ,אבל אף אחד לא צחק כמו שכל הזמן צוחקים עליי.
רצתי למסדרונות שהיו כבר פתח קטנטן באופק,רצתי ורצתי ואז הרגשתי שאני נופלת,נופלת,נופלת.
"אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" צווחתי.
זה לא חלום,אני צובטת את עצמי וזה מכאיב לי.זה לא חלום.זה לא חלום.
"היי את בסדר?" שאל אותי פתאום מישהו והתעוררתי.
"מי אתה?!" שאלתי במהירות כשראיתי נער בגילי בערך עומד מולי.
"ברוכה הבאה" חייך.
"לאן?!,אני דיממתי הרגע במסדרון ואף אחד לא שם לב.אחרי זה אני רצה ולא מרגישה את הדימום,מה קורה לי?!" צרחתי מפחד,מה קורה לי?!,מה קורה לי?!,איפו אני בכלל?!,זה לא הבית שלי ולא התיכון!!.
"את בפניימיה לנוער שהופכים לבלתי נראים" חייך.
"מההההההההההההההההההההה????????!!!!!!!!!!" צרחתי כל כך חזק שכל העולם בטח שמע את זה.
"תוציא אותי מכאן!!!" נבחתי עליו.
"תרגיעי,אי אפשר לצאת מזה" חייך.
"מה?!" הבטתי בו המומה.
"טוב אפשר,אפשר...אבל רק אם את משכנעת מישהו לעשות דברים טובים קבוע"
"כמו מלאך?"
"בדיוק"
הבטתי הצידה,אני כאילו מלאך עכשיו...אני כאילו מלאך עכשיו...
המחשבה הזאת לא עזבה אותי כל היום עד הערב.
התהלכתי במסדרונות של הפנימייה,בזמן שחיפשתי את החדר שלי .הוא היה האחרון במסדרון,מעניין עם מי אני חולקת אותו.
פתחתי את הדלת המומה.
"או-מיי-גד!!!!!!!!!" צרחתי.