הקללה -פרק 5

הם ניכנסו אל בייתו של ריק.כשעל פניו של ריק,ייאוש.ייאוש וצער.
"למה???"הוא קרא,"למה הם עשו את זה?"
הוא פרץ בבכי,נואש,פצוע.זה כאב לו כל כך.
"יהיה בסדר.."אמרה ניק מביטה בפניו כשלפתע,הוא התמוטט בזרועותיה,כולו קודח מחום.
היא לא בזבזה אף רגע,משכיבה אותו במיטה שלו.

ריק שכב במיטתו בביתו הקודר..קודח ,מחום גבוה.כאילו,הדם רתח בעורקיו.
כן,הוא חלה,מרוב צער.כשהיא,מנגבת ומקררת את ראשו במגבת ספוגה במיים.
"לורה.."הוא קרא בשמה,הוזה מחום.
"זו אני,ניקול."אמרה אוחזת בידו,"אתה הוזה."
"אני רוצה רק לראות אותה...בפעם..האחרונה."אמר מתנשם.שכן,ניקול,חשה שאולי,יש סיכוי,שהיא עצמה,מתאהבת בו.היא דאגה לו,כפי שלא דאגה לאיש לפני כן.
"לא אתן לך למות."אמרה,כשדמעות,זולגות מעיניה..והיא מנגבת את אגלי הזיעה מרכת ראשו הלוהט.
היא הביטה בו.הוא דעך.אט אט..הקללה הארורה הזו,הרסה את חייו והפכה אותם לגיהנום..
ועכשיו,הוא עלול למות,בייסורים.בכאב מזוויע שאין כמותו.כשהכל בתוכו מתחיל לדמם,למוות.
והכאב,עוד יותר בלתי נסבל.הוא ימות מצער.מכאב לב.שכעת הוא יודע בוודאות כי אהובתו עונתה ונרצחה באכזריות.ויתר מיכך,הוא לא היה שם בכדי להציל אותה.הוא,הלוחם האמיץ והחזק בנוי ללא חת.פספס את ההזדמנות היחידה שהיתה לו,לאושר אמיתי.וזאת בגלל,אישה קנאית שכישפה אותו,בכישוף שחרץ את גורלו,לנצח.שכן,גרוע יותר מלמות ביסורים זה למות ,עם לב שבור.
"האם יש משהו שניתן לעשות?"שאלה אותו.
"אין דבר שתוכלי לעשות.תני לי למות.."אמר,מתחיל לירוק דם.
לא."קראה.."לא אתן לך."מנגבת את הדם שניגר מתוך פיו.כשהוא נאבק בכאב שאחז בכל גופו.
"ותרי עליי, ניק...."אמר,"לכי,עיזבי אותי כאן ומיצאי לך גבר ,חי ונושם."
"לא ריק.."אמרה אוחזת חזק בידו.."לא אוותר עלייך."
שכן,היא לא עזבה את מיטתו,דואגת.הוא היה אם כן,האדם הכי קרוב אלייה כעת.
"...אני גוסס..."אמר מביט בה..כשדמותה הולכת ומתערפלת.עייניו נעצמו..אך גלגלי העיניים שלו נעו בתוכן..הוא הזה,שוב.ולאחר מיכן,ישן במשך שעות.כאילו לקה בתרדמת.צעד אחד,לפני המוות.הוא שכב כך במשך ימים שלמים וארוכים.והיא,לא זזה משם.
לא,היא לא יכלה לתת לו ללכת כך.עכשיו ברור לה.היא אוהבת אותו.ולא תתן לו לעזוב אותה כך.
ניקול ההמומה,קרבה אליו..אל שפתיו,מנשקת אותו..נשיקה עדינה..כשנדמה באותם רגעים כי התרחש שם..קסם.נראה היה כי האהבה שלה,הצילה אותו.
"אני אוהבת אותך.."היא אמרה,כשדמעות זולגות מעיניה.
היא נרדמה שוכבת לידו.נחושה בדעתה,להציל אותו.
שעות לאחר מיכן..גופו הרגיש נעים יותר.
נדמה היה כי הוא החל להבריא.החום שלו ירד.הוא הרגיש הרבה יותר טוב.
ניקול התעוררה למגע כף ידו על ראשה .הוא ליטף אותה.
":היי.."אמר מבחין בה,מתעוררת.
"אתה..."החלה לומר.
"אני חי."אמר."בזכותך.."
"אייך אתה מרגיש?" שאלה אותו..
ריק אחז בידה והניח אותה על החזה שלו.
"את מרגישה את זה?"שאל אותה..
"הלב שלך..הוא.."אמרה,נרגשת.הדם החל ליזרום בעורקיו.
"הלב שלי הולם, בחוזקה."קרא...מעביר ידו בשיערה..כל כך מתרגש..מביט בעיניה.הוא בעצמו לא האמין, כי לאחר שנים כה רבות ומתסכלות של צער ובדידות,קרה לו נס.כעת יש לו הזדמנות,לחיות,לאהוב,כפי שלא יכל שנים רבות.הוא לא האמין שמישהו יכול לאהוב גם אותו ,ככה.
נושך את שפתיו,הוא לא הפסיק להביט בה.כאילו,כל צרותיו נשכחו בין רגע כלא היו.
"את,הצלת אותי...."הוא אמר.בעיניים מרצדות.יודע, כי יש סיכוי שהוא,מתאהב בה.