ושניהם לא יודעים....

לילי הסתתרה מאחורי השיחים הגדולים וחיכתה לראות את ג'יימס.הוא היה אמור לבוא לשם בשביל פגישה עם איזו בחורה והיא היתה חייבת לראות מי היא אותה בחורה.לפתע היא זיהתה את בלוריתו השחורה וגופו השרירי.לידו עמדה בחורה גבוה עם שער ארוך וחום.הם החזיקו ידיים.התמונה הזו צבטה ללילי בלב.למה באתי לפה?שאלה את עצמה.באופן כמעט אוטומטי היא ענתה לעצמה:כי אני אוהבת אותו.
כבר שש שנים שהיא אוהבת אותו.לא מחבבת,לא משחקת אותה מאוהבת אלא אוהבת.אוהבת מהלב.אוהבת בכל הגוף.אוהבת.והוא?הוא מחשיב אותה לחברה הכי טובה שלו.אחת כזאת שאפשר לדבר איתה בנחת,בלי חשש,אחת מהחבר'ה.העובדה הזו העציבה אותה עד לעמקי נשמתה.היא רצתה יותר,היא רצתה להיות אהובתו,הבחורה היחידה שהוא יביט עליה,מישהי שהוא יעריץ.אבל לא.היא החברה שנדחקת לפינה בכל פעם מחדש.
לפתע הוא הסיט את מבטו מהבחורה שלידו והישיר מבט אל לילי.איכשהו הוא ידע שהיא שם,עוקבת.הוא חייך אליה והיא הורידה את ראשה.היא התפללה בלב שהוא לא יבוא וישאל אותה מה היא עושה פה.לפתע הרגישה יד על כתפה.זה היה הוא.
"היי,ליל.מה את עושה פה?"הוא שאל בקלילות והתיישב לידה.
"חיכיתי לך."היא סיפרה את חצי האמת.
"למה?לא קבענו."
"סתם...רציתי לדבר איתך..."
"על מה?"
"אממ...כתבתי שיר."כבר שש שנים שהיא כותבת לו שירים.אתם מבינים,ג'יימס הוא לא בחור רגיל,הוא כוכב פופ.אומנם יש לו קול יפה אבל שירים הוא לא יודע לכתוב.לכן,לפני שש שנים,הוא חיפש בחשאי מישהו שיכתבו בשבילו את השירים והוא מצא את לילי.מאז היא כותבת לו שירים והוא לוקח בעלות עליהם. לה לא אכפת כי כמה שיותר זמן לצידו ככה יותר טוב.
"באמת?איך הוא?"הוא שאל בחיוך.לא פעם ולא פעמיים הוא שאל את עצמו אם זה לא מפריע לה כל העניין הזה.
"לדעתי יפה.אבל דעתי לא חשובה,דעתך היא שקובעת."היא אמרה והרכינה את ראשה.שערה השחור הסתיר את פניה העדינות ודמעה בודדה ירדה מעינה הכחולה.היא הסתירה אותה,מחשש שהוא יראה.
"זה לא נכון.אל תדברי ככה.הדעה שלי בכלל לא חשובה.אני רק שר את מה שאת כותבת."
"השיר חייב למצוא חן בעיניך."
"השירים תמיד מוצאים חן בעיני ואת יודעת את זה,לא?"
"לא..."
"אז הנה,השירים שלך ההם הכי טובים בעולם!"הוא צחק וחייך.
היא לא צחקה.לא יכלה לצחוק.הדמעות איימו לחנוק אותה.בכל פעם שהיא היתה לידו חמקה לה דמעה קטנה שהיתה מסתירה אותה במהירות.
"תגידי...לא מפריע לך כל העניין הזה שאני לוקח בעלות על השירים שלך?"
"מה?ברור שלא!אני אוהבת לכתוב לך...."
"אה.אוקיי."
הם שתקו מעט.לא היה לו מה להגיד.מה הוא כבר יכול היה לומר?
לפתע לילי אמרה בשקט:"מה עם הבחורה?"
"איזו בחורה?"
"הבחורה שמחכה לך."
"אה,זאתי?עזבי אותה.סתם אחת.את יותר חשובה."
היא חייכה מעט.אני יותר חשובה ממנה!חשבה לעצמה בשמחה.
"כן,היא לא חשובה."
"בכלל לא."
הם שתקו.לא היה מה להגיד אבל הישיבה שם,ליד השיחים,היתה נעימה ולשניהם לא היתה שום כוונה לקום.לפתע ג'יימס חשבה מחשבה מפתיעה ביותר:לילי היא הבחורה הכי יפה שאי פעם ראיתי.
הוא לא ידע למה הוא חשב זאת.הוא לעולם לא חשב דבר כזה.אבל הוא לא יכל להתחמק מהמחשבה הזאת.היא צעקה לו בראש,נכנסה לתאים האפורים,מילאה את כל כולו:לילי היא הבחורה הכי יפה שאי פעם ראיתי.