חיה בג'ונגל- פרק 1

12/11/2011 יום ראשון למחקר.
היום שלי התחיל כמו כל יום רגיל...לצליליו של השעון מעורר.
תוך רבע שעה שתי שניות וחמישים מאיות הייתי למטה, מוכנה לצאת. לקחתי את הכסף לארוחות ויצאתי לתחנה. ההסעה הובילה אותי לבית הספר. אנשים טוענים שההסעה נועדה לקחת את התלמידים לבית הספר אבל למעשה היא נועדה בשביל לעשות את כל מה שלא רוצים שהמבוגרים יראו.
יש כל מה שקזינו צריך, הימורים, מוזיקה רועשת, בנים וחצי חשפניות. עצה שלי, אף פעם אל תסתכלו לספסל האחורי. הדברים שהולכים שם לא נעימים לעיניי המתבונן שאינו חרמן [חרמן=אדם. לרוב בן. שנוהג להתבונן על נשים ומשום מה להגיד שזה לוהט. אני אישית לא מבינה איך הוא נדלק אם אין לו גפרורים], אני לא מבינה בשביל מה צריך את זה. אם לי יהיו מיקרוסקופ משוכלל וכרטיס טיול חופשי בבסיסי נאסא הייתי נהנית. אבל הברבריים האלה שנקראים נערים נהנים מלהתבונן בנקבות דרך עיתון עם חורים. ברבריים כבר אמרתי? אני ממש מתביישת מהעובדה שאני והקופים המהלכים האלה נמצים באותו מקום בפרמידת המזון.
כשההסעה סוף סוף הגיעה למוסד הלימודי על שם פורטס (שגילה שקרח וקרח זה שני קרח. אני גיליתי כשהייתי בת שנה חודש ויומיים וחצי. והאמא החסרת-שכל שלי לא האמינה לי כשרצתי אליה וסיפרתי לה בצורה ברורה לגמרי)
הייתי בדרכי לכיתה כשפגשתי בהן.
בג׳ונגל, נקבות הבבון מבליטות את איבר מינן בצבעים בולטים על מנת למשוך את הבבון הזכר. בבית ספר שלי, נקבות העידוד נוהגות ללבוש בגדים קצרצרים וחושפים על מנת למשוך את הגבר הספורטאי.
״בוקר, לוזרית!״ צעקה טרינה.(טרינה היא המעודדת הראשית, בחטיבה היא הייתה עם אקנה ומשקפיים מידה חמש, אבל בתיכון היא עשתה שינוי או איך שהם קוראים לזה-״מייקאובר״. היא התקבלה למעודדות, הפכה למעודדת הראשית, ולפי מה ששמעתי היא יצאה עם כל נבחרת הפוטבול כשהיחיד שלא נכנע לעינטוזים שלה הוא איאן, שגם הוא מתחיל לאהוב אותה. לפי החלוקה לקבוצות שלי שמונה כמאה קבוצות היא נמצאת בפקאצות ובחשפניות והוא מופיע בשחקני פוטבול שחושבים שהם מלכי העולם...יש כאלה שיאמרו שהחיים שלהם מושלמים.)
שאר המעודדות פולטות צחקוקים.
"היי, אולי תעזבו אותה בשקט?" מישהו אומר ואני מסתכלת להיות מי זה.