חייו של כוכב לנצח - פרק 80| פרק ממש מצחיק :)

תגידו, יש לכם את ההרגשה הזאת שבא לכם לפרוץ בבכי פתאום?! כמו ילדים קטנים?! היי! אל תסתכלו עליי, אני לא מרגיש את זה...
שכבתי על הספה בביתי, כשרגלי לא זזה, משחה בעלת ריח מסריח מרוחה עליה.
"ג'סטין מאמי, בוא תעזור לי לטאטא פה" אמרה אמא.
"מה קרה? כואב לך לראות אותי נח קצת?" אמרתי קצת בחוצפה.
"ג'סטין! אל תתחצף" אמרה אמא.
"אני לא יכול לקום..." אמרתי וניסתי להגיע אל שלט הטלוויזיה.
אז אמא התקרבה אליי עם פרצוף כועס, לאחר מכן שינתה אותו לחיוך כזה... חיוך ממש מוכר לי... מאיפה הוא מוכר?! מאיפה?!... נו! אני ראיתי אותו כבר פעם! אבל איפה?...
אמא צבטה אותי בלחיי, כשהיא אומרת לי: "מי חמוד שלי?! מי ג'סטינוני נוני נוני?!...".
אה! עכשיו נזכרתי! זה החיוך ההוא... מהראשון באפריל! כשהיא התייחסה אליי כמו אל ילד קטן... נו באמת! לא שוב!
"אמא..." מלמלתי.
"מה מתוקי?" היא שאלה עם החיוך המזוייף ההוא שוב.
"את יכולה בבקשה לעשות טובה קטנה לבן שלך ו... להביא לי את השלט של הטלוויזיה!" אמרתי.
ראיתי שזה הרתיח אותה מבפנים, אבל היא שוב נשמה עמוק, חייכה וקרבה את ידיה אל השלט.
היא הרימה אותו ורצתה להגיש לי אבל אז הפילה אותו והבטריות התגלגלו אל מתחת לספה.
"זה היה בכוונה!" אמרתי לה בכעס.
"מה פתאום בכוונה?..." אמרה אמא מופתעת בזיוף.
"אמא, אני לא רוצה לשחק במשחקים האלה... אני עובד קשה לפרנס את הבית אז מגיעה לי קצת שלווה, לא?" שאלתי אותה.
"מה זאת אומרת 'עובד קשה'?! אה בחור צעיר?! אתה אומר 'בייבי' ומקבל בוחתות!" אמרה אמא.
"בייבי" אמרתי ואז נשמעו צרחות, השכנים זרקו דולרים ומטבעות.
"רואה?" אמרה אמא.
"כן... טוב, אני אשמח אם מישהו... יקנה לי... לא יודע... אולי... מקדונלס?..." אמרתי רומז.
"Nice try אבל ממש לא!" אמרה אמא.
טוב, אני אקום ואסע לקולג' בלימוזינה למה לנהוג אני לא יכול... הרגל שלי לא תצליח לדרוך על הגז.." אמרתי.
יצאתי החוצה בצורה דרמתית, עם קביים... חחח אני אוהב להיות דרמתי... זה כיף, כמעט כמו להתחכם...
נכנסתי ללימוזינה "למה לימוזינה זהובה ולא שחורה, צנועה יותר?..." שאלתי את הנהג.
"מה זה משנה? זה ברור שיש פה מישהו מפורסם גם ככה..." אמר הנהג וצחקק.
"ריהאנה?! No, קייטי פרי?! I don't think so, ג'סטין ביבר?! כן! זה הוא... בואו נחרפן לו את השכל בשאלות על החברה שלו! הללויה!" אמרתי לו בכעס ויצא לי חרוז...
"הגענו" אמר הנהג נכנסתי למבנה מוקף בשמרי הראש שלי.
ראיתי את ג'ק "היי ג'ק, עם מי השיעור?" שאלתי.
"עם מייזל" אמר ג'ק והתקרב אליי.
"זאת עם העיניי נץ שכל שנייה דופקת נקודה שחורה למישהו?" אמרתי מחייך.
"יאפ" אמר ג'ק, "אני מוכן לשגע אותה!" אמרתי.
"ואני חשבתי שימי ליצנות הכתה שלך נגמרו..." אמר ג'ק.
"אוי תסתום! אתה יודע שאני עדיין שובב..." אמרתי וצחקתי.
"טוב בוא נכנס לשיעור לפני שנאחר ויתלו את הראשים שלנו על הקיר..." אמר ג'ק.
"אני מוכן מותק!" אמרתי ורצתי לעבר דלת החדר "ג'סטין, לא אמרת שנתפס לך השריר?" אמר ג'ק.
"אה! נכון!" אמרתי וחזרתי ללכת על הקביים...
ישבנו בכתה, אני ישבתי לייד ג'ק, ציירנו את מייזל על דפי המחברות כשהיא תפסה אותי על חם ואמרה לי לשבת ליד ג'סמין.
"אבל המורה, מה עשיתי?!" אמרתי מיתמם בכוונה ולאחר מכן מתפוצץ מצחוק.
"אני צריכה להסביר בפני כל הסטודנטים?" היא אמרה.
"סטודנטים עאלק..." אמרתי ושוב צחקתי.
"ציירת!" היא אמרה.
"את דוגמנית בציור לעומת איך שאת במציאות" אמרתי לה וכל הכיתה צחקה.
"ג'סטין! אתה רוצה לעוף למנהלת?!" היא אמרה.
"לא, סליחה, אני לא רוצה לעוף למנהלת, אני רוצה ללכת למנהלת, אבל אני לא יכול ללכת, אז פשוט אצלע..." אמרתי.
"ג'סטין! תשב ליד ג'סמין חצוף!" היא אמרה.
"טוב!" אמרתי ועשיתי פרצוף מטופש.
ישבתי ליד ג'סמין ונרדמתי.
כשהתעוררתי גילתי שג'סמין שמה לי אודם וציירה לי שפם... אך... איך שכעסתי עליה... Good times! good times!.