חייו של כוכב לנצח - פרק 92| I just need a true friend now, is it to much? hoooo

"תודה לכולם!" קראתי נכנס אל מאחורי הקלעים, מוחק את החיוך המזוייף שלי.
"ג'סטין, מה זה הפרצוף הזה? למשוך לך את החיוך עם אטבי כביסה?" שאלה אמא שחיכתה לי שם.
לא עניתי.
"מה קרה לג'סטין החצוף שלי?" היא שאלה.
"הוא התבגר" מלמלתי.
"גיל ההתבגרות?! זה לא מגיל 13-18?!" אמרה אמא.
"עזבי אותי" אמרתי.
"טוב, אתה שבוע הבא טס למונטנה, תרגע, תהיה קצת יותר שמח" אמרה אמא.
הסתכלתי על אמא.
"ג'ס..." היא אמרה.
לא הוצתי הגה מפי, רק חייכתי חיוך ממזרי.
~~~~~~~~~~~~במונטנה~~~~~~~~~~~
"זה המלון שלכם" אמר שומר הראש שהיה איתי.
מעירצות לא הפסיקו לצרוח, חיבקו אותי, משכו לי בחולצה, ניסו לנשק אותי בפנים...
עלינו אל חדרי.
"אני רוצה שתלך לבית ספר" אמרה אמא.
"מה?!" שאלתי לא מבין.
"בית - ספר!" אמרה אמא.
"אני יודע מה פרוש המילה הזו, אבל אמא! למה?! וחוץ מזה... עברתי את גיל בית הספר..." אמרתי.
"ג'וסטין..." אמרה אמא.
"ג'סטין! אני יודע שזה עם U, אבל כמו שיש burn וכמו שיש just תקראי את המילה כאילו היא עם A!" אמרתי.
אמא החריכה אותי ללכת, ועוד לאן?! לכתה י"ב!!!!!!!!!!!!!!!! שתבינו!!!!!!!!!!
למחרת נכנסתי אל הכתה עם פיאה שחורה (שחור - עורב) על ראשי.
למזלי, תלמידי הכתה לא הבחינו בכך שזה אני.
הם שאלו אותי איך קוראים לי, "ג'ונסון סן טים יצחק ניקולס" אמרתי.
"אז אפשר לקרוא לך ג'סטי"ן?" שאלה אותי המורה.
"לא, קראו לי ניקולס" אמרתי.
אפילו רכשתי כמה חברים.
לא רק בשביל סרט באתי למונטנה, אלא גם להופעה באזור.
"ניק! ניק! ניק!" קראה לעברי ידידה (כן... רואים שהיא מתחילה איתי).
"כן?" שאלתי.
"יש לי כרטיסים להופעה הכי טובה בעולם! ההופעה של האחד והיחיד - ג'סטין ביבר! אתה קולט?! הוא!!!!!!!!!" היא אמרה.
"אבל..." אמרתי.
"שקט! יש לי כרטיס מתנה והוא בשבילך" היא אמרה.
"אבל..." אמרתי.
"אתה שונא אותו?" היא שאלה.
"שונא?! מה פתאום! נכון שהוא חתיך? תודי! נו... לא יהרוג אותך להודות..." אמרתי.
"הבנאדם הכי חתיך בעולם! אז אתה בא! נכון?!" היא אמרה.
"יש לי ברירה?" שאלתי אותה.
"לא! הולכים! אני, אתה וג'יימי, החברה הכי טובה שלי" היא אמרה.
"נחמד מאוד..." אמרתי עם חיוך מזוייף על פניי.