חייו של כוכב לנצח - פרק 95| צאו מחדר ההלבשה!

"את יודעת... הכנסתי הרבה לגוף, עכשיו אני צריך להוציא! אני הולך לשירותים!" אמרתי.
"דיי ניק! לא שמעת אפילו שיר אחד שלו!" כעסה ג'יימי.
"בגלל ש..." התחלתי לומר, חושב אם להוריד את הפאה.
"אני לא יכול להוריד את הפאה בפני כל הבליבריות האלה... אני בלי שום שומר ראש..." חשבתי לעצמי.
"למה?" שאלה אותי טריין.
"כיוון ש... אמרתי לך, שירותים, ביי." אמרתי ורצתי.
"רוץ ג'סטין! רוץ כמו הרוח!" שמעתי קול קטן בתוך ראשי.
"טכנית, הרוח לא רצה..." אמרתי.
"ממתי אתה נהייתה כל כך משכיל?" שאל אותי הקול הקטן שבראשי.
"ג'סטין?! אפילו אתה פוגע בי?!" כעסתי.
עליתי למאחורי הקלעים פושט את הבגדים הפשוטים והפאה ושר... גומר את המופע.
השיר האחרון היה: "ילדה בודדה אחת פחות" כי הקהל התעקש שאשיר אותו שוב, וכמו שרובכם כבר הספקתם להכיר אותי אני תמיד לוקח מישהי לשיר הזה, למרות שלפעמים הייתי בהחלט מעדיף לוותר...
~~~~~פלאשבאק~~~~~~
זה היה מגניב, אני רק בן 16 ויש לי כל כך הרבה מעריצים! המוזיקה של "ילדה בודדה אחת פחות" התנגנה, אז תפסתי ביד ילדה אקראית והעלתי אותה לבמה.
"אאהההההה ג'סטין ביברררררר נגעעעעע בבייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!" היא צרחה וכמעט שקרעה לי את עור התוף.
"את יכולה לקרוא לי ג'סטין" לחשתי לה קורץ.
"אאאאאאאאאאהההההההההההה אני יותר לא שותפת ידיייםםםםם בחיייםםםםם והוא דלוקקקקק עלייייי הוווואואאא קרררץץץץ ליייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!" אמרה הנערה ההיא.
"יש לי חברה.... סלינה בובת הפלטינה...." מלמלתי.
"אאאאאהההה פאפארצי!!!! הוא בוגד בסלינה איתיייי!!!!!!!! היידדדדד ליייי" צעקה הילדה.
התחלתי לשיר את וואן לס לונלי גרל... כשהאוזניים שלי גוססות, מינימום במצב אנוש...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ירדתי מן הבמה אל הקהל, לוקח ילדה ושר כאילו לכבודה.
אל תשפטו אותי! אם הייתי לוקח את ג'יימי או טריין יש סיכוי שהן יכלו לזהות אותי... ניקולס - ג'סטין....
אז ההופעה נגמרה.
ירדתי בתור ניקולס רק כדי לומר להתראות לג'יימי וטריין.
נכנסתי לחדר ההלבשה, מוריד את הבגדים הפשוטים מהבגדים של ההופעה, שבזכות כל השכבות האלה אני מבין למה המורה מתכוונת כשהיא אומרת "התחממות כדור הארץ".
פתחתי חלון והלכתי לשתוף פנים.
סיימתי לשתוף פנים, פרמתי את קשר העניבה ויצאתי מהחדר ההוא (למי שלא הבין, הייתי לגמרי ג'סטין... שום פאה...).
אז שמעתי קריאות: "אומיגאד!" מאחורי.
"מי שלא תהיו, תצאו מכאן!" קראתי.
הסתכלתי, אלו היו לא אחרות מטריין וג'יימי.
"אם הן יראו אותך מקרוב הן יזהו אותך טוב!" חשבתי לעצמי.
היו לי שתי אפשרויות לתקוע בהן את הפרצוף, או סחוג חריף במיוחד או סלט אבוקדו...
בחרתי בסלט (נראה אתכם במקומי בוחרים בסחוג!).
"ג'סטין!!!! אההההה מה אתה עושה????!!!!, הן צעק נרגשות.
"ולחשוב שהרגע סיימתי לשתוף את הפנים" מלמלתי.
הן קפצו עליי וחיבקו אותי חזק.
חיבקתי גם אותן.
"אז אתה פנוי הערב?" שאלה אותי טריין.
"עכשיו 23:00 בלילה! אני דיי בטוח שכבר לא ערב..." אמרתי.
"לא משנה!" אמר טריין נרגשת, מביאה לי מגבת.
"יש סיבה שבגללה אני נראה כמו שאני נראה..." אמרתי.
"גנים?" היא שאלה.
"לא! אני מתכוון לסלט אבוקדו שעל הפנים שלי..." אמרתי.
"אהה... תנקה את זה, מה הבעיה?" היא אמרה.
"ג'סטין ביבר! אומייגאד! אני עדיין לא מעכלת!" אמרה ג'יימי.
"שמרי על קור רוח..." אמרה טריין.
"כמו שאת עושה בבית הספר." פלטתי.
"מה?" שאלה ג'יימי.
"כלום! כלום!!!!" אמרתי.
"לא סתם תגיד משהו! למה כוונתך?!" התעקשה טריין לדעת.
"מבטיחה לא לספר?" שאלתי אותן.
"כן!" הן אמרו.
ניגבתי את פני, שם את הפאה השחורה ואומר: "אני ניקולס".